סיכויי תביעת לשון הרע – מתי ניתן להגיש?

לשון הרע – מה היא כוללת?

חופש הביטוי מאפשר לכל אחד מאיתנו לומר את אשר על ליבו, בכל דרך בה הוא רואה לנכון. לאור העובדה שהתבטאות פלוני יכולה לפגוע באלמוני, אוסר חוק איסור לשון הרע (להלן: "החוק"),  על פגיעה בשמו ובכבודו של אדם. זאת בכפוף לסייגים ולהגנות שבחוק, קרי, מקרים של פרסומים מותרים, הגנות תום הלב והגנת אמת הפרסום. להרחבה בנושא קראו על – חוק איסור לשון הרע.

התנאים להתקיימות יסוד "לשון הרע" לפי החוק:

לפי חוק איסור לשון הרע, הנפגע מפרסום לשון הרע זכאי להגיש תביעה; ולקבל בין היתר פיצוי כספי (לעיתים ללא הוכחת נזק) מהמפרסם. כדי שתתגבש עילת תביעה לפי החוק, יש לשכנע שהתקיימו שני יסודות: "לשון הרע" ו"פרסום".

היסוד הראשון: לפי סעיף 1 לחוק, "לשון הרע" מוגדר כדבר שפרסומו עלול לפגוע בשם הטוב. וביתר פירוט:

• להשפיל אדם בעיני הזולת, או להפוך אותו למטרה לשנאה, ללעג או לבוז בעיני הציבור
• לבזות אדם בשל ייחוס מעשים מסוימים, תכונות, או התנהגויות
• לפגוע בעסקיו של אדם, בעבדותו, במשרה שלו (בין אם היא משרה ציבורית ובין אם משרה אחרת) או במקצוע
• לבזות אדם על רק דת, גזע, מין, נטייה מינית, מוגבלות או אפילו מקום מגורים

ההחלטה השיפוטית בשאלה האם התבטאות ספציפית תוגדר כ"לשון הרע", מוכרעת על פי פרמטרים אובייקטיבים, בהתאם למבחן "האדם הסביר". כלומר, בית המשפט נדרש להכריע בשתי שאלות: הראשונה, מה אדם סביר, בהתחשב בנסיבות הפרסום, מבין מהפרסום? והשניה, האם אדם סביר יראה בפרסום (לפי משמעו האובייקטיבי) כמשפיל או מבזה לפי הגדרת סעיף 1.

היסוד השני: לפי סעיף 2 לחוק "פרסום" הוא הפצת התבטאות או מסר כלשהו, בכל דרך או אמצעי שניתן לדמיין. ובתנאי שהפרסום מיועד (או מגיע בפועל) לאדם אחד נוסף חוץ מהנפגע מהפרסום. לעניין זה החוק מבחין בין פרסומים בכתב לבין פרסומים שאינם בכתב. בנוגע לפרסום שאינו בכתב, החוק דורש להוכיח עובדתית שהפרסום הגיע בפועל לאדם אחד חוץ מהאדם שנפגע מהפרסום. ובנוגע לפרסום בכתב, אין צורך להוכיח בפועל שהכתב הגיע לאדם נוסף, ומספיק להוכיח שלפי נסיבות הפצתו הפרסום עשוי להגיע לאדם נוסף. דוגמה טובה היא מכתב שנשלח בדואר: מספיק להוכיח שהמכתב נשלח בדואר, כדי שייחשב פרסום. ומן הצד השני, בנוגע לפרסום בעל פה למשל, אין די בהוכחה שפלוני צעק משהו משפיל ביחס לאלמוני ברחוב, אלא צריך להוכיח שיש מי ששמע את הדברים.

הצלחתה של תביעת לשון הרע, תלויה בראש ובראשונה בקטלוג האמרה, קרי, מי אמר אותה ומהי תפיסת הציבור לגביה, בקונטקסט שבו היא נאמרה. התבטאות זהה, בנסיבות שונות, אשר נאמרה על ידי אנשים שונים, יכולה לענות על דרישות החוק ובמקרה אחר, לא תכנס בגדר העילה הקבועה בחוק. הכיצד?

אופן הצגת הדברים הוא שקובע. וכאשר התבטאות מפורסמת כדעה ולא כעובדה מוגמרת, ייתכן שלא תוכל לשמש עילה לתביעה. מאין בא הבדל זה? התבטאות תיכנס בגדר החוק ותיחשב לפוגענית, אם הציבור ראה אותה כך, באותן הנסיבות. ומטבע הדברים, כאשר אמרה מוצגת כעובדה אובייקטיבית, נוטה הציבור להאמין לה יותר מאשר מדובר בדעה סובייקטיבית.

גם כאשר מדובר בדעה, יש להבחין בין דעה של בעל מקצוע, אשר מביע דעתו, כעניין שבשגרה, חלק מעבודתו, לבין דעה שהושמעה בפרסיה, בכדי לבזות ולהשפיל אדם אחר.

הלך רוחו של המפרסם – תום לב, זדון ומה שביניהם

יש נטיה לחשוב כי מפרסם יכול לפעול בתום לב או בזדון. אך זה לא נכון. הספקטרום רחב בהרבה. בכל מקרה, העמידה על הלך רוחו של המפרסם – והתחקות אחר המניעים לפרסום – הן סוגיות חשובות ביותר בתביעת לשון הרע.

בקצרה: פרסומים שנעשו בזדון, יכולים לזכות להגנה אך ורק אם הם מוגנים בהגנת "אמת הפרסום", או שנעשו באחת מהסיטואציות המיוחדות שבסעיף 13 ("הפרסומים המותרים"), שאינן מחייבות הגינות בפרסום [דוגמה טובה ניתן למצוא בסעיף 13(5), המגן על פרסומי לשון הרע תוך כדי הליך משפטי, גם אם הופצו בזדון; לעומתו, סעיף 13(7) מחייב פרסום דן וחשבון "נכון והוגן" על הליך משפטי, כך שקשה יותר לקלוע להגדרה זו כאשר הפרסום הופץ בזדון.

פרסומים שנעשו בתום לב, אינם זוכים באופן אוטומטי להגנה. אך הם יכולים לזכות להגנה אם נוסף על תום הלב, נסיבות הפצת הפרסום קולעות לאחת מהסיטואציות הקבועות תחת סעיף 15 לחוק. למשל – הגנה על עניין אישי כשר, הבעת דעה על עניינים ציבוריים, הגשת תלונה לרשות מוסמכת (דוגמת משטרת ישראל) ועוד.

ופרסומים שהם "אמת אובייקטיבית" ויש בהם עניין לציבור, אלו הפרסומים היחידים שבנוגע אליהם – כוונת המפרסם אינה חשובה כלל. כך קבע בית המשפט העליון. זה נראה מוזר. אך הסיבה לכך ברורה והגיונית: חוק איסור לשון הרע נועד להגן, בין היתר, על "זכות הציבור לדעת"; על זכות הציבור להיחשף למידע שרלוונטי לקבלת החלטות ציבוריות, ותוכנו אמת. ה"אמת" היא ערך חשוב וראוי להגנה לפי חוק איסור לשון הרע. כל זמן ש"האמת" נוגעת לעניינים ציבוריים (למשל, ה"אמת" בנוגע למה קורה בחדר המיטות של זוג פרטי לחלוטין, לא חשובה ולא נוגעת לעניינים ציבוריים, ולכן גם פרסומה אינו זוכה לשום הגנה). אך אם מדובר באמת מוכחת, שנוגעת לעניינים ציבוריים, הציבור יוצא נשכר מפרסומה בין אם היא הופצה בזדון, ובין אם היא הופצה בתום לב. ולכן, כל עוד מתקיימים התנאים להגנת אמת הפרסום, בית המשפט אדיש לשאלת מניעי המפרסם. 

בסופו של דבר, חשוב להבין: החוק אמנם מכונה "חוק איסור לשון הרע". אך השם מטעה. החוק אמנם אוסר לפרסם לשון הרע, אך הוא גם מתיר לפרסם לשון הרע. בדיוק כמו שהחוק נועד להגן על הזכות לשם טוב מפני לשון הרע, הוא גם נועד להגן על הזכות לחופש ביטוי; גם במחיר של פרסום לשון הרע.

דוגמאות טובות להגנה על חופש הביטוי, ניתן למצוא בפסקי דין שקבעו את הגנת ה"עיתונאות האחראית", לפי סעיף 15(2). הגנה זו, מגנה על פרסומים עיתונאיים, בין אם תוכנם אמת ובין אם לא, כל עוד מהלך הפרסום והתחקיר שקדם לו עומד בסטנדרטים של עיתונאות אחראית והגונה (למשל, כולל בירור מוקדם, מקורות מהימנים, פניה מוקדמת לנפגע הפוטנציאלי כדי לקבל את עמדתו).  פסק הדין המוביל בסוגיה ניתן בבית המשפט העליון בעניין סרן ר' נ' אילנה דיין [בקשר עם תוכנית התחקירים "עובדה" – ראו: ע"א 751/10 פלוני נ' דיין אורבך, פ"ד סה(3) 369 (2012); דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין אורבך, פ"ד סז(1) 667 (2014). . 

ההשלכות להבחנה בין תיאור עובדתי לבין הבעת דעה:

בתי המשפט מייחסים חשיבות של ממש להבחנה בין התבטאות המסווגת כ"תיאור עובדתי" לבין התבטאות המסווגת כ"הבעת דעה". הבחנה זו נבחנת בשני רבדים שונים מבחינה אנטליטית ומבחינת שלבי הניתוח המשפטי: (א) בנוגע לשאלה האם מלכתחילה מדובר ב"לשון הרע"? (ב) האם חלה הגנה מסוג ההגנות המתאימות רק ל"הבעת דעה" או "ביקורת" [הגנות סעיפים 15(4), 15(5) ו-15(6) לחוק איסור לשון הרע].

בראשית, חשוב להבין כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, "דעה" נתפסת פוגענית פחות מ"תיאור עובדתי".

שנית, חשוב להבין כי כדי שנתבע לפי חוק איסור לשון הרע יהנה מהיכולת לטעון כי פרסומו הוא "הבעת דעה", חייב להתקיים כלל ברור: אדם סביר שיעיין בפרסום יכול להבחין בין התיאור העובדתי לבין הבעת הדעה. ההבחנה בין השניים, דקה, ולעיתים לא פשוטה כלל. פסק הדין שניתן לא מזמן בעניין חוזה חדש (השר מיקי מכלוף זהר) [ראו: רע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' זוהר (פורסם בנבו, 30.5.2023); כמו גם דנ"א 4973/23 זוהר נ' עמותת חוזה חדש (פורסם בנבו, 11.10.2023) סיכם את המצב הנורמטיבי הנוהג מזה שנים, והבהיר (מפי כב' השופט נ' סולברג): אכן, להבחנה בין הבעת דעה לקביעת עובדה ישנה משמעות הן לעניין הקביעה האם מדובר בלשון הרע או לא, והן בנוגע לרוחב היקף ההגנה. בפסק הדין הנ"ל, חידש וחידד בית המשפט העליון, כי לעיתים האמירה כפשוטה נראית כתיאור עובדתי, אך בפועל כל אדם סביר יבין שמדובר בהבעת דעה. הדוגמה מפסק הדין הייתה זו: פורסמה אמירה ביחס לשר זוהר, ולפיה הוא "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר". כאשר קוראים את המילים כפשוטן, ניתן לראות בזה תיאור עובדתי. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אדם סביר שנחשף לדברים לא באמת רואה בזה תיאור עובדתי וחושב לעצמו כי ישנו ארגון פשיעה, והשר הוא חבר בו. אלא מדובר בשפה חריפה ובוטה המכוונת למטאפורה שאינה אלא הבעת דעה. מצב דברים כזה, כונה בידי בית המשפט העליון כ"מקרא היוצא מידי פשוטו בדיני לשון הרע".

בסופו של דבר, לאחר שנקבע כי יש לפצות את השר מיקי זוהר בגין לשון הרע, בית המשפט העליו הפך את הקביעה, קיבל את הערעור, וביטל את החיוב הכספי שהוטל על עמותת חוזה חדש. עם זאת, ציין בביקורתיות בית המשפט העליון בסוף דבריו של השופט סולברג, כי "מכיוון שמדובר בביטוי גבולי, סר-טעם ומוקצן, ומשום שהעמותה לא מתחייבת בגינו, אך בשל הגנת תום-הלב, אציע כי נימנע מחיוב המשיב בוצאות". וכך היה. הבקשה לדיון נוסף, נדחתה בהחלטת כב' הנשיאה (דאז) א' חיות. ופסק הדין בערעור נותר על כנו.

לסיכום הסוגיה החשובה והמורכבת הזו, זה מצב הדברים: (א) בנוגע לביטויים המסווגים מלכתחילה כהבעת דעה טהורה, בית המשפט עשוי להקל כבר בהכרעה בשאלה האם מדובר בלשון הרע או לא; שכן הבעת דעה נתפסת פוגענית פחות מתיאור עובדתי. אך אין שום ערובה לכך שהבעת דעה לא תיחשב כלשון הרע. כלל וכלל לא. שכן ניתן לחשוב על מקרים בהם הבעת דעה תהיה פוגענית לא פחות מתיאור עובדתי. למשל – הבעת דעה שלילית שפורסמה בחוסר תום לב, בנוגע לעניינים צרכניים, וכאשר המפרסם מציג את עצמו כתם לב שבסך הכל מעוניין סייע לציבור – יכולה להיתפס כפוגענית מאוד ולגרום נזק רב. (ב) ישנן הגנות ששמורות רק לביטויים שמסווגים כהבעת דעה. (ג) נתבע שמעוניין לטעון טענות הקשורות בהבעת דעה – בין אם בנוגע לסיווג הפרסום כלשון הרע ובין אם בנוגע לתחולת הגנה – חייב לשכנע את בית המשפט בכך שאדם סביר יתפוס את דבריו כהבעת דעה במובחן מתיאור עובדתי, ועליו להראות כיצד תוכן דבריו מבחין בפירוש בין דעות לעובדות. (ד) ישנם מקרים בהם האמירות כפשוטן, במובנן המילוני הצר, יראו כעובדות; אך בכל זאת, אדם סביר יראה בהם דעה ולא עובדה (מטאפורה היא דוגמה טובה). 

חשוב לזכור כי בתי המשפט לא רואים בעין יפה תביעות לשון הרע שמוגשות לשווא, כאשר ברור מלכתחילה שלא היה טעם להגישן. ובמקרים כאלו, כאשר הדברים מוסברים כראוי, נוקטים יד קשה כנגד תובעי "סרק". דוגמה מעיינת ניתן למצוא בפסק דין בעניין כרמי [ראו: תא"מ 70213-07-19] בו משרד עורכי דין בן קרפל ושות' ייצג נתבע בתביעה שהוגשה כנגדו בגין פרסום בפייסבוק המייחס לבעל עסק "איומים" כביכול. דובר בתביעה "קטנה" יחסית, על סך 75,000 ₪. לאחר שהוכחו העובדות האמיתיות, בית המשפט שוכנע כי מדובר בתביעה שיש לדחותה בפירוש; הן משום שמדובר בביקורת צרכנית לגיטימית, והן משום שהוכח כי מי שגרם לנתבע להגיב הוא למעשה חבר של בעל העסק שעורר מהומה בתגובות, והן משום שבית המשפט שוכנע כי מדובר בנסיבות הנעיין ב"זוטי דברים". לבסוף, בתביעה שסכומה קטן כאמור, בית המשפט חייב את התובע לשלם לנתבע 20,000 ₪ בעבור גרירתו להליך לשווא.

בתביעה אחרת בה משרד עורכי הדין בן קרפל ושות ייצג נתבעת [ראו ת"א 24424-02-22 מיסיוק נ' שרן], הוגשה תביעה על סך 150,000 ₪, בגין שני פרסומים נטענים. במסגרת פרשת ההגנה, עורכי הדין קרפל הצליחו לשכנע את בית המשפט שהפרסום השני כלל אינו עולה כדי לשון הרע, שכן הוא אינו מזוהה אובייקטיבית עם התובעת ולא קשור בה; והפרסום הראשון הוא הבעת דעה ביקורתית ולגיטימית. שם, חייב בית המשפט את מי שהגישה את התביעה, לשלם לנתבעת 35,100 ₪ כשכר טרחת עורכי דין, ובנוסף את מלוא הוצאות המשפט.

כאמור – לא משתלם להגיש תביעות לשווא. וחשוב מאוד לבחון ולהבחין, לפני הגשת התביעה, האם מדובר בהבעת דעה או בתיאור עובדתי, והאם ישנו פוטנציאל של ממש לתחולת הגנה. 

חוק איסור לשון הרע – סוגיית הנזק

לעיתים, מי שנפגעים מהכפשות, נמנעים מהגשת תביעות, הואיל והם יודעים כי יתקשו להוכיח את הנזק שגרם להם הפוגע. אין ספק שסיכויי תביעת לשון הרע, טובים יותר, כאשר ניתן להוכיח את הנזק; וכאשר שיעור הנזק משמעותי. אך גם במקרים בהם לא ניתן להוכיח את הנזק, כדאי להתייעץ עם עורך דין המתמחה בתביעות מסוג זה. מדוע?

סעיף 7 א' לחוק, הסמיך את בית המשפט, לפסוק פיצויים עד לסך של 50,000 ש"ח לתובעים, גם כאשר לא הוכח הנזק (הסכום צמוד למדד, ומשתנה בהתאם, וכיום מדובר בכ-80,000 ₪). ולפי סעיף 7א'(ג), אם מוכיחים "כוונה לפגוע" ("זדון") ניתן לתבוע את כפל הפיצוי ללא הוכחת נזק, כלומר כיום עד סך כ-160,000 ₪ ללא הוכחת נזק. יודגש כי אין פירושו של דבר כי אפשר או רצוי להגיש תביעה על לשון הרע, כאשר לא נגרם נזק. שכן בתי המשפט בוחנים את טיב האמירה ונסיבותיה, ובוחנים את פוטנציאל הנזק (לשון סעיף 1, תוכן הפרסום חייב לקיים את הגדרת "עלול לפגוע"). כך שללא פגיעה בתובע או ללא פוטנציאל לפגיעה, תידחה התביעה והתובע עלול למצוא עצמו, משלם הוצאות משפט לנתבע.

הסעדים בתביעת לשון הרע – מה מוסמך בית המשפט לפסוק?

סעדים כספיים – שיעור הפיצוי והקריטריונים שמשפיעים על בית המשפט בהחלטותיו:

כאמור, בתביעות לשון הרע בית המשפט מוסמך לפסוק סכומי פיצוי משמעותיים, גם ללא הוכחת נזק ממשי. נכון לשנת 2025, הסכום המקסימלי שניתן לפסוק ללא הוכחת נזק הוא כ-80,000 ₪ בעבור כל פרסום לשון הרע. הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן, ומתעדכן בהתאם, (הסכום המקורי נקבע כאשר נחקק סעיף 7א', בשנת 1998, ולשון החוק מציינת 50,000 ₪).

וכפי שהוסבר, אם התובע מוכיח כי הנתבע הפיץ את התוכן העולה כדי לשון הרע בכוונה לפגוע (קריטריון מורכב להוכחה), בית המשפט מוסמך לחייב עד כפל הפיצוי, כלומר, עד כ-160,000 ₪ (נכון ל-2025).

עוד לפני שנים רבות, בפסק הדין המפורסם בעניין אמר [ראו: רע"א אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510 (2001), כבוד הנשיא (דאז) א' ברק, תיאר את השיקולים שצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב. בקצרה, אלו השיקולים המרכזיים שנקבעו בפסיקה:

• היקף הפגיעה (המפורש לעיתים כהיקף הפרסום יחד עם חומרתו)
• אופי ההתבטאות
• מעמד התובע (הניזוק) בקהילתו (ולעיתים נערכת השוואה בנוגע למעמד לפני ואחרי הפגיעה)
• ההשפלה שסבל הניזוק
• התנהגות הנתבע אחרי הפרסום ובמהלך המשפט (נשאלות שאלות דוגמת האם התנצל? הסיר את הפרסום? פעל להקטנת הנזק? ופעל למעשה כמי שמעוניין לתקן את התנהגותו. או שמא מדובר במי שחזר על דברי לשון הרע? חזר על דברי לשון הרע בהמשך, לרבות במסגרת ניהול ההליך? ויש להתחשב אף בטיב טענות ההגנה במהלך המשפט, ובאופן ניהול ההליך; ויש להחמיר, לפי הפסיקה, עם נתבעים שטענו למשל "אמת הפרסום" למרות שידעו או היו צריכים לדעת שאין אמת בדבריהם).
• ולבסוף, בית המשפט נדרש לבחון את התוצאות הצפויות מהפרסום; כלומר, את פוטנציאל הנזק (סוגיה שחוזרת שוב ושוב בניתוח פרסום לשון הרע).
• חשוב לציין כי מלבד התכליות הקלאסיות של דיני הנזיקין (אשר עוסקות בעיקר בניזוק, הנפגע, ובנזק ובפוטנציאל הנזק שנגרם), לפי פסק הדין בעניין שרנסקי [ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008), לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע ישנן גם תכליות מיוחדות נוספות. מדובר בתכליות חינוכיות ועונשיות. התכלית החינוכית, עוסקת במסר שיוצא מפסק הדין אל עבר הציבור (ונועד להגן על השם הטוב, ו"לחנך" את הציבור). והתכלית העונשית, עוסקת בצורך להשיב למעוול כגמולו, ו"להעניש" אותו על התנהגות שחורגת מן הסטנדרט המצופה בחברה.

סעדים שאינם כספיים (צווים)

לפי סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע, מעבר לפיצוי הכספי בית המשפט רשאי לצוות על נתבע שנקבע כי פרסם לשון הרע לעשות אחד או יותר מאלו):

• הסרת פרסום לשון הרע: רלוונטי במיוחד בעידן הרשתות החברתיות. וכך בית המשפט יכול לחייב נתבע, למשל, למחוק פוסט שפרסם בפייסבוק או באינסטגרם, או למחוק סרטונים שהופצו בטיקטוק או רילזים שפורסמו באינסטגרם.
• פרסום דבר תיקון או הכחשה: אחד הסעדים המשמעותיים ביותר שהחוק מקנה לנפגע, הוא פרסום תיקון או הכחשה. בית המשפט רשאי להורות למי שפרסם לשון הרע, לפרסם הודעה מתקנת, ואף מוסמך לחייבו להתכחש לפרסומיו שלו. מדובר בתוצאה שבכוחה לייצר "תמונת ניצחון"; ולעיתים רבות, חשובה בהרבה מהפיצוי הכספי בעבור מי שנפגע קשות מפרסום לשון הרע. חשוב לשים לב: הסמכות לצוות על פרסום דבר תיקון או הכחשה, אינה סמכות לצוות על פרסום התנצלות. אלו דברים שונים לחלוטין. ובפסיקה ישנה מחלוקת בנוגע לשאלה האם בית המשפט מוסמך לחייב אדם להתנצל (נוכח ההבנה העמוקה שהתנצלות היא מעשה שיש בו כוונה כנה, ולא ניתן לכפות על אדם להתכוון). אך גם אלו הסבורים שניתן לחייב בפרסום התנצלות, מסכימים כי רק בית המשפט המחוזי – מכוח סמכותו השיורית – מוסמך לחייב בפרסום התנצלות. וזאת, משום שבחוק איסור לשון הרע אין מילה אחת שעל בסיסה ניתן לשאוב סמכות לפרסם התנצלות. המילה "התנצלות" מופיעה בחוק איסור לשון הרע פעם אחת בלבד; בסעיף 19(4), כשיקול להקל בפסיקת הפיצוי (כאמור – מפרסם שהתנצל, ניתן להקל עמו). אך אין עוגן לשוני בחוק לסמכות לחייב בהתנצלות.
• החרמת עותקים של פרסומים מפרים ואיסור הפצתם: בית המשפט מוסמך לחייב כל מי שבידו עותק של פרסום לשון הרע, גם אם הוא לא צד להליך. וכמובן, על איסור הפצה בעתיד.
• פרסום פסק הדין: בית המפשט מוסמך גם לחייב לפרסם את פסק הדין, כולו או חלקו, על חשבון הנתבע, בדרך שתיראה נכונה לבית המשפט.
• צו ביניים: רבים לא מכירים את הסמות הייחודית הזו. אך אם במהלך הליך משפטי נתבע (או נאשם בקובלנה) הודה כי אפילו בחלק מהדברים שפרסם יש לשון הרע או שאפילו חלקם אינם אמת, בית המשפט רשאי להורות על פרסום דבר תיקון או הכחשה תוך כדי ניהול ההליך.

דוגמה: בת"א 25472-06-18 חליוה נ' קובי, משרד עורכי דין בן קרפל ושות' ייצג את התובע. בבית משפט השלום נפסק פיצוי משמעותי בסך כולל של 416,000 ₪ (לא כולל הוצאות ושכר טרחת עורכי דין). נוכח הסכום הגבוה מאוד, בית המשפט המחוזי הפחית את הסכום לבסוף ל-361,000 ₪ במסגרת ע"א 7341-04-23 קובי נ' חליוה.

פיצוי בהינתן הוכחת נזק אל מול פיצוי ללא הוכחת נזק – האם אלו סעדים חלופיים? או שניתן לתבוע במצטבר?

חוק איסור לשון הרע מתיר כאמור לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק. אך כפי שקבע בית המשפט העליון בעניין אמר נ' יוסף (שנזכר קודם לכן; רע"א 4740/00], הסכום הקבוע כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, הוא לא רף עליון. הפוך. זה הוא רף "תחתון" אשר משחרר את הנפגע מהצורך להוכיח את נזקיו.

אך אם נפגע מעוניין להוכיח את נזקיו – בין אם אלו נזקים ממוניים ובין אם אלו נזקים שאינם ממוניים – הוא רשאי לעשות זאת. ובתוך כך רשאי לתבוע למעשה כל סכום.

בפסק הדין החשוב בעניין אורי דניאל [ראו: ע"א 7426/14 פלונית נ' דניאל (פורסם בנבו, 14.3.2016)], בית המשפט העליון (כב' השופט י' עמית) הבהיר מפורשות: מסלולי הפיצוי הם מסלולים חלופיים. לא ניתן לתבוע גם פיצוי ללא הוכחת נזק, וגם פיצוי התלוי בהוכחת נזק. ניתן לתבוע את שני המסלולים לחלופין. אך מקום בו הוכח נזק, ייפסק הנזק בפועל, ולא יתווסף לו שום פיצוי ללא הוכחת נזק.

ההבחנה בין סוגי הנזקים, גם היא חשובה, ולא פשוטה לחלוטין להבנה. שכן רבים נוטים לחשוב – ובטעות – כי "נזק" הוא רק "נזק כספי" (או בעגה המשפטית "נזק ממון"). ולא כך הוא. סעיף 2 לפקודת הנזיקין מגדיר "נזק" וקובע כך: "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". כלומר, כל פגיעה בשם הטוב היא נזק; גם אם לא נזק ממון. ומכאן נובע כי אם תובע מסוגל להוכיח בראיות כי נגרם לו נזק קשה ביותר לשם הטוב, עורך דין מיומן ומנוסה לא יסתפק בתביעת הפיצוי ללא הוכחת נזק; וגם בעבור פרסום לשון הרע אחד "בלבד", יוכל לתבוע – בהינתן הוכחת נזק – סכומים משמעותיים בהרבה.

אך חשוב לזכור כי הוכחת נזק לשם הטוב, היא מלאכה מורכבת. במרבית המקרים, כאשר באמת נגרם נזק משמעותי, עורך דין מיומן ומנוסה הבקיא בדיני לשון הרע ומבין את רזי הליטיגציה האזרחית, ידע כיצד להוכיחו. אך ישנם מקרים, לא מעטים, בהם קשה מאוד להתחקות אחר הנזק שנגרם. הקושי הראייתי בהוכחת נזק לשם הטוב, הוא כמעט קושי מובנה.

לכן, סמכות זו של בית המשפט – לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק – העניקה לבית המשפט אפשרות לעשות צדק אמיתי היכן שברור שתובעים באמת נפגעו או עלולים להיפגע מהתבטאויות הנתבע, גם כאשר ישנו קושי להוכיח את הנזק. ובכל מקרה, כאשר יש תחושה שהשם הטוב נפגע, וניתן להצביע על זהות הפוגע ועל מעשיו, כדאי לשקול הגשת תביעה ולבחון את העניין ברצינות. זאת, כאמור, בהנחה שהפרסום אכן פגע או היה בעל פוטנציאל לפגוע. להרחבה בנושא קראו על – תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק.

בעבר, לא זכו נפגעים לפיצוי הולם. אך בשנים האחרונות ניתן לראות התקדמות משהחלו בתי המשפט לפסוק סכומי פיצויים גבוהים יותר לתובעים. אולם, בתי המשפט לא מקבלים כל תביעה ועל כן, ישנה חשיבות גדולה לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי, טרם הגשת תביעה.

החשיבות המכרעת בייעוץ משפטי הגון ונכון ובייצוג משפטי הולם:

חשיבות הייעוץ והייצוג המשפטי בתביעות לשון הרע

רבים נוטים לטעות ולחשוב כי ייצוג בתביעות לשון הרע הוא דבר פשוט. אולי מחמת היכולת לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק. אך זו טעות חמורה. ולא פעם עורכי דין מעולם ומנוסים – שאין להם ניסיון בתחום לשון הרע – מוצאים עצמם מתבזים בבתי המשפט בתביעות לשון הרע. וזאת, משום שבהליכים אזרחיים בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע, ישנם כללים דיוניים ומהותיים יחודיים וחריגים בנוף המשפט האזרחי. כך שעורכי דין מנוסים ומיומנים, מיד יסכימו כי מדובר באחד התחומים המורכבים (מבחינה משפטית) והמאתגרים (מבחינה דיונית) במשפט האזרחי. עורך דין שיעניק ייצוג מעולה בתביעות לשון הרע, צריך לשלב בין הבנה משפטית עמוקה, הבנה אסטרטגית, יכולות ניהול משא ומתן, הבנה בתקשורת וברשתות חברתיות, הבנה בשיקולים תדמיתיים, וכמובן – ניסיון מוכח. ייעוץ משפטי בתחילה, וייצוג משפטי לאחר מכן, קריטיים להצלחה. ויותר מכך, יכולים לעשות את ההבדל בין הפסד צורם לניצחון מוחץ. וכלל לא חשוב אם מביטים בדבר מנקודת מבט של תובע או תובעת, או מנקודת מבט של נתבע או נתבעת. החלטה שגויה להגיש תביעת לשון הרע, יכולה לחסל קריירה. והחלטה שגויה באופן התגוננות מפני תביעת לשון הרע, גם כן.

משמעות הייעוץ והייצוג של עורך הדין בשלבים השונים:

שלב ראשוני (בחינת סיכויי התביעה או ההגנה, וגיבוש אסטרטגיה): עורך דין מנוסה יבחן את חומר הראיות בצורה שקולה ואובייקטיבית, מבלי "להתאהב" בטענות הלקוח. שכן בחינת החולשות בתיק, חשובה לא פחות מהיתלות בחוזקות. ובאותה עת, יבין מהלקוח את צרכיו, רצונותיו, והמטרות האמיתיות של ההתנהלות. רק כך ניתן להחליט כיצד ניתן ורצוי לפעול, לגבש אסטרטגיה חכמה, ומכוחה לגזור מהלכים – טקטיקה – להשגת המטרות הרצויות.

פעמים רבות תובעים פוטנציאליים משוכנעים בצדקת טענותיהם, ואין להם ספק שפגעו בשמם הטוב ללא הצדקה. אך לעיתים שאלה אחת נכונה ומדויקת, יכולה להכריע בפירוש כי טעות היא להגיש תביעה. החלטה כזו יכולה לחסוך משאבים רבים, פגיעה תדמיתית ועוגמת נפש רבה.

שלב ההכנה ואיסוף הראיות: עורך דין אינו עוסק באיסוף ראיות בעצמו. אך הוא בהחלט אחראי להנחות את לקוחותיו אילו ראיות לאסוף. ובלא הנחיה נכונה ומדויקת, אין שום סיכוי ריאלי להתחקות אחר הראיות הרצויות. מעבר לבזבוז זמן וכסף רב, ניסיון כושל לאתר ראיות, יכול לפגוע קשות בסיכויי התביעה או ההגנה.

למשל, אם דובר על פרסומים בפייסבוק, ניתן בקלות לתעד אותם (גם כן, רצוי לדעת כיצד לעשות כן בצורה מדויקת). אך אם מדובר בפרסומים בעל פה, התיעוד כבר הופך משימה מורכבת; וטעויות בתיעוד עלולות לפגוע בקבילות הראיות.

ניסוח מכתבי התראה ותשובה: זה אחד מהשלבים החשובים ובעלי פוטנציאל היעילות המשמעותי ביותר. וזאת, למרות שב-99% מהמקרים (למעט מקרים חריגים ביותר, דוגמת התראה בפני עורך דין המיועד לשמש כנתבע) אין כל חובה לשלוח מכתבי התראה. אך התנהלות נכונה במסגרת מכתבי התראה ותשובה – וניהול משא ומתן חכם ויעיל לפני הגשת תביעה – יכול לחסוך לצדדים סכומי כסף משמעותיים במיוחד; ואת כל הכרוך בניהול הליך משפטי.

למשל, ישנם עורכי דין הממליצים – לא ברור מדוע – ללקוחותיהם להתעלם ממכתבי התראה. זו אחת הטעויות החמורות, לעמדתנו, בניהול סיכונים. שכן הסיכון הכרוך בהתנהלות סביב מכתב התראה, נמוך לאין שיעור ביחס לסיכון הכרוך כאשר נפתח הליך משפטי.

ישנם גם עורכי דין אשר נוטים לפרט עובדות יתר על המידה, ולצרף חומרים שאסור בתכלית האיסור לצרף. ממהלכים כאלו, כמובן, אין דרך חזרה. וחשוב מאוד להישמר מפניהם.

ניסוח כתבי טענות: אם הוחלט לנהל הליך משפטי, לאופן בו מנוסחים כתבי טענות ישנה משמעות דרמטית על הצלחת ההליך; הן ביחס לכתב תביעה, הן ביחס לכתב הגנה, והן ביחס לכתב תשובה. כאמור, בהליכים לפי חוק איסור לשון הרע חלים כללים דיוניים שאינם חלים בהליכים אזרחיים אחרים. ועורך דין יכול להיות ליטיגטור מעולה ומחונך, אך אם לא יכיר את הכללים החלים על תביעת לשון הרע – הכישלון כמעט מובטח.

למשל, בכתב תביעה לפי חוק איסור לשון הרע חובה לצטט את המילים הנטענות כלשון הרע. לא ניתן סתם כך לטעון כי פלוני "הוציא דיבה" על אלמוני. אלא חובה להבהיר בדיוק כיצד, באיזה אופן, ובאילו נסיבות. פסק הדין הידוע בעניין אהרוני קבע זאת כבר לפני יותר מ-50 שנים. ועדיין, מידי יום, עורכי דין מגישים תביעות בניגוד להלכה. ומה המשמעות? תביעה שכזו, בניגוד להלכת אהרוני, לא יכולה להקנות זכות לסעד כספי. ההלכה קובעת שתביעה כזו יש לסלק בהיעדר עילת תביעה. ומפח הנפש וההפסד הכספי, בשל טעות "קטנה" שכזו, יכולים להיות עצומים.

דוגמה נוספת: בכתב הגנה לפי חוק איסור לשון הרע, חובה לטעון ביחס לכל חלק בפרסום, אילו הגנות חלות אליו. לא ניתן סתם כך לטעון כי כל ההגנות חלות על כלל הפרסומים. לפי דין, טענות כאלו, תידחנה בפירוש. 

באותה נשימה, ישנן טענות שעורכי דין רבים נוטים לאמץ, ועצם העלאתן יכול לחבל בסיכויי ההצלחה. למשל, תובע שלוקח על עצמו להוכיח עובדות שאינו נדרש להוכיח, גוזר על עצמו קושי מובהק.

וזה רק קצה הקרחון. אך אין ספק שעורך דין בקיא ומיומן – שחי ונושם דיני לשון הרע – ידע לנסח כראוי כתבי טענות. ועורך דין שאינו בקיא בתחום, עלול להזיק ללקוחותיו בצורה חמורה שאינה ניתנת לתיקון.

משא ומתן תוך כדי ניהול ההליך (לרבות הליכי גישור): תיקים רבים – בפרט תיקי לשון הרע – מסתיימים תוך כדי ניהול ההליך, בפשרות, ולאו דווקא בפסקי דין מנומקים. יכולת ניהול משא ומתן, והיכרות עם גישורים בתיקי לשון הרע, מחייבים סט כלים שאין לכל עורך דין. ובתיקי לשון הרע, החתירה לפשרה איכותית ותורמת, תלויה לא רק בכישורי המשא ומתן של עורך הדין (עניין קריטי), אלא גם ביכולותיו לצפות ארבעה מהלכים קדימה מה עתיד להתרחש במשפט, הן על בסיס העובדות והן על בסיס התנהלות המשפט עד לאותה נקודת זמן.

ההתנהלות בין עורכי הדין במסגרת הליכים מקדמיים: הליכים מקדמיים – הליכי גילוי מסמכים ושאלונים – יכולים להכריע תביעות לשון הרע. עורכי דין רבים, שאינם חיים את התחום, עלולים לזלז בשלב זה. התנהלות נכונה, מאפשרת להתכונן כראוי למשפט; והתנהלות שגויה עלולה להוביל לחיוב בהוצאות כספיות משמעותיות תוך כדי ניהול ההליך.

ייצוג בבתי המשפט: שיחה קצרה עם עורך הדין, כך יש להניח, תלמד אותך מיד האם זה האדם שנכון (עבורך) שיטען בשמך בבית המשפט. מעבר לכריזמה וכשרון טבעי, יש דרך להציג טענות בבית משפט; בתקיפות ובנחרצות, אך בנועם ובאלגנטיות. עורך דין מיומן ומנוסה שכבר ייצג באין ספור תיקי לשון הרע, מעבר להערכה הטבעית שיזכה לה, ידע להתאים את הסגנון לתיק ולבית המשפט, ולפעול בדרך שתשרת בצורה המיטבית את האסטרטגיה שהותוותה מלכתחילה.

לבסוף, ישנם סיכונים טבעיים להתנהלות בתביעות לשון הרע ללא ייעוץ וייצוג מקצועי:

הסיכונים העיקריים לתובע:

• בראש ובראשונה – סיכון תדמיתי. הגשת תביעת לשון הרע, במקרים שאינם מתאימים לכך, פותחת פתח להכפיש – כחוק – את התובע. וישנן תביעות רבות שמוגשות והן לא פחות מ"גול עצמי". על כן, הדבר החשוב ביותר הוא להתייעץ עם עורכי דין מן השורה הראשונה, מוקדם ככל שניתן. זו הנקודה החשובה ביותר – והיעילה ביותר – להשקיע בייעוץ משפטי מקצועי.
• "הפסד" של פשרה נכונה, בשלב מוקדם. ייעוץ שאינו מיטבי, יכול לגרום לתובע פוטנציאלי לפספס פשרה איכותית; ולהעדיף על פניה הגשת תביעה שדורשת השקעת משאבים רבים ומקפלת בתוכה סיכונים משמעותיים.
• תביעה שמנוסחת בניגוד להלכה – יכולה להידחות על הסף בשל טעויות, לרבות פרוצדורליות, ולהוביל לחיוב בהוצאות.
• בזבוז משאבים – לרבות כספיים- בתביעות חסרות סיכוי.
• הפסדים כספיים נוכח התנהלות לא נכונה תוך כדי ההליך (ופסיקת הוצאות תוך כדי ניהול ההליך, בלי קשר לתוצאותיו).
• הפסד כספי הנובע מחיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין לחובת הנתבע.

סיכונים לנתבע:

• אם מדובר בנתבע שהוא "שחקן חוזר" בתחום התקשורת – קבלת תביעה יכולה לפגוע קשות בתדמית (לדוגמה עיתונים, גופי תקשורת, בלוגרים ומובילי דעת קהל).
• סיכון כספי: חיוב בפיצויים ובהוצאות, כאשר ניתן היה לדחות את התביעה בשל הגנות או בשל טענות דיוניות.
• חיוב בפיצויים גבוהים, שניתן היה לצמצם בצורה משמעותית.
• בדומה לתובעים "הפסד" של פשרה נכונה בשלב מוקדם, יכול לעלות ביוקר.

הסיכונים ברורים. והייתרונות בייצוג משפטי איכותי – ברורים גם כן. לכן, מי שענייניו חשובים בעבורו, נדרש להתייחס לענייניו ברצינות. הדרך הנכונה והיעילה ביותר היא לפנות לייעוץ משפטי מקצועי, מוקדם ככל שניתן; בין אם שקלת להגיש תביעה, ובין אם לדעתך עתידה להיות מוגשת כנגדך תביעה (ובוודאי אם קיבלת מכתב התראה או הוגשה כנגדך תביעה). בחירה נכונה בשלב מוקדם, יכולה לחסוך זמן רב, כסף רב, פגיעה תדמיתית משמעותית, ועוגמת נפש רבה.

תביעת לשון הרע – מכלול הנסיבות

החוק מבקש להגן על אלו אשר נפגעו בעקבות התבטאויות מבזות. אך עצם קיומה של עילת תביעה, אין בה בכדי להבטיח את סיומה האופטימאלי של התביעה, מבחינת התובע. בית המשפט שוקל את מכלול הנסיבות של המקרה. כך שלעיתים, גם כאשר מוצא בית המשפט את הנתבע כאחראי, גובה הפיצוי יהיה סמלי מאוד ולא יהיה בהכרח לשביעות רצון התובע:

1. סוג הפרסום:דינן של הכפשות במקומון, לא יהיה, ככל הנראה, כדין פרסומים דיבתיים באינטרנט. אך גם כאן, יש לבחון כל מקרה לגופו. שכן כיום ישנם עמודים ברשתות החברתיות שתפוצתם אדירה ועולה בהרבה על מקומונים; וכך גם האמון שהקהל נותן בהם. בית המשפט מתחשב מאוד בנסיבות הפרסום, המעידות על היקף הפגיעה וחומרתה. כך, ככל שאספקט הפומביות משמעותי יותר, כך סיכוייה של התביעה, גדלים. להרחבה בנושא קראו על – לשון הרע באינטרנט.
2. מהו הנזק:בית המשפט בוחן מהו הנזק שנגרם לתובע, כאשר הוא רשאי לפסוק פיצוי כספי, גם אם התובע לא הוכיח את הנזק שנגרם לו.
3. הקטנת הנזק:התנהגות הצדדים משפיעה מאוד על סיכויי תביעת לשון הרע. היכן שהמפרסם הביע חרטה ופרסם התנצלות, בית המשפט נוטה להקל בפיצוי. אולם, כאשר התעלם המפרסם, מבקשותיו של הנפגע, לפרסם התנצלות או סירב לעשות כן, ניתן להניח כי בית המשפט יפסוק פיצוי גבוה יותר לתובע.

הליכים משפטיים לפי חוק איסור לשון הרע – כיצד?

כיצד ממשים את הזכות לתבוע בגין פגיעה בשם הטוב?

חוק איסור לשון הרע מאפשר להגיש תביעה כספית (כמו גם תביעה לצווים), למעשה בכל סכום כסף. חשוב להבחין בין הערכאות השונות, לעניין הסמכות העניינית:

• בית המשפט לתביעות קטנות: ניתן עקרונית להגיש תביעה קטנה בטענה לפרסום לשון הרע. וזאת, עת סכום התביעה לא עולה על 38,900 ₪ (נכון לינואר 2025). בתביעה קטנה, אסור לעורכי דין לייצג (ככלל, יש חריגים). אך חשוב לציין כי תביעות קטנות אינן מתאימות להליכים בהם נדרש בירור עובדתי מעמיק, וגם לא להליכים בהם נידונות שאלות משפטיות כבדות משקל. בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך להעביר כל עניין שנדון בפניו, להידון בבית משפט השלום. והסיכון הכרוך בהגשת תביעת לשון הרע לבית המשפט לתביעות קטנות, פשוט: מתוך רצון להתנהל במתינות ולהגיש תביעה קטנה, תובע עלול למצוא עצמו בבית משפט "רגיל", כשזכויותיו תלויות בתביעה "קטנה" שנוסחה ברישול וסכומה נמוך מכפי שניתן וראוי לתבוע. כך שגם לפני הגשת תביעה קטנה, מומלץ בהחלט להיוועץ בעורך דין.
• בית משפט השלום: תביעה אזרחית כספית בין צדדים שאין ביניהם מערכת יחסים מיוחדת (דוגמת משפחה או עבודה, כפי שיפורט), וסכומה לא עולה על 2.5 מיליון ₪. מרבית התביעות לפי חוק איסור לשון הרע, נדונות בבית משפט השלום.
• בית המשפט המחוזי: (א) תביעות כספיות שסכומן מעל 2.5 מיליון ₪ (ואינן נידונות בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין לענייני עבודה); (ב) תביעות לסעדים שאינם כספיים ומצויים בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי..
• בית הדין האזורי לעבודה: לפי סעיף 24ד(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תביעות לשון הרע בין עובד למעסיק (לרבות אם קשרי העבודה נותקו, אך העניין קשור בכך); כל עוד יש קשר בין יחסי העבודה לבין העילה. לציין כי תביעות בין שני עובדים, שווי מעמד, שאין ביניהם יחסי מרות – אמורות להידון בבית משפט השלום ולא בבית הדין לענייני עבודה.
• בית המשפט לענייני משפחה: שני תנאים (א) הצדדים קולעים להגדרת "בן משפחה" לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה (לא מובן מאליו, ולמעט בני זוג – לא חל על "בני משפחה לשעבר"); (ב) העניין קשור ביחסי המשפחה. אם מתקיימים שני התנאים, תביעת לשון הרע תידון בבית המשפט לענייני משפחה גם אם סכומה עולה על 2.5 מיליון ₪.

משרד עורכי הדין בן קרפל ושות ייצג ומייצג בתביעות לשון הרע רבות ומשמעותיות בתחום דיני המשפחה. אך מפאת צנעת הפרט וחסיונות ההליכים (הליכי משפחה נידונים בדלתיים סגורות) לא נרחיב. אך כן ראוי לציין לשם הרחבת הידיעה: תביעות בין בני זוג לשעבר שהתגרשו, יידונו בבית המשפט לענייני משפחה כל עוד הן קשורות ביחסי המשפחה. ובתי המשפט רואים בעין מאוד לא יפה פרסומי לשון הרע העוסקים בענייני משפחה, שלפי חוק יש לשמור בצנעה. עם זאת, תביעות לשון הרע בין, למשל, גיסים לשעבר (אח של גרושה לדוגמה), נידונות בבית משפט השלום ולא בבית המשפט לענייני משפחה. ויחד עם זאת, לציין כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לצרף להליך משפחה צד דרוש, גם אם הוא לא קולע להגדרה הקלאסית של "בן משפחה".  

הסמכות המקומית: על תביעות לשון הרע חלים הכללים הרגילים שחלים על כל תביעה אזרחית, לעניין הסמכות המקומית, בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (או בהתאם לתקנות סדרי הדין הנהוגות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין לענייני עבודה, לפי העניין). עם זאת, חשוב לשים לב להוראות תקנה 7(ב) לתקנות, לפיהן "כתב תביעה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט יוגש לבית המשפט שבמחוז שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או התובע". כלומר, בעוד שככלל הסמכות המקומית "הולכת אחרי הנתבע" או אחרי מקום ביצוע המעשה שבגינו הוגשה התביעה (זה הבסיס לכללי הסמכות המקומית), מי שמגיש תביעת לשון הרע בגין פרסום באינטרנט, כולל רשתות חברתיות, רשאי לבחור להגיש את התביעה במחוז השיפוט שבו הוא מתגורר או עוסק, או במחוז השיפוט שבו מתגורר או עוסק הנתבע. 

סדר הדיון – ההליך בבית המשפט:

• ההליך האזרחי נפתח בהגשת כתב תביעה (אלא אם מדובר בתיק שחל עליו חוק הסדר התדיינויות בסכוכי משפחה).
• לאחר מכן, בתוך 60 ימים יש להגיש כתב הגנה (אלא אם מדובר בהליך בדיון מהיר, בתיק משפחה או בתיק עבודה).
• כעבור 14 ימים, התובע רשאי – אך לא חייב – להגיש כתב תשובה (תשומת הלב לכך שה"זכות" להגיש כתב תשובה, חלה בהליכים אזרחיים רגילים. כך שבהליכי משפחה למשל, אין זכות להגיש כתב תשובה).
• לאחר שלב כתבי הטענות, מתחיל שלב ההליכים המקדמיים. שלב זה, שלב קריטי בהליך, מתנהל בין עורכי הדין לבין עצמם; ואלא אם מוגשות בקשות בשל חוסר הסכמות, בית המשפט אינו מעורב בשלב זה כלל.
• לאחר שלב ההליכים המקדמיים, יש לקיים דיון מקדמי בין עורכי הדין (בשונה מדיון קדם משפט בפני בית המשפט); ולאחריו יש להגיש דיווח לבית המשפט בדבר קיום הדיון המקדמי.
• לאחר מכן, יש להגיש – במידת הצורך – רשימות בקשות ורשימות עדים. בקשות שלא הוגשו במסגרת רשימת בקשות (להוציא את החריגים המפורטים תחת תקנה 49), לא ניתן יהיה להגיש לאחר מכן. ועדים שלא צוינו ברשימת העדים, לא יוכלו להעיד במשפט, אלא בהינתן היתר מיוחד.
• לפני דיון קדם המשפט הראשון, במרבית התיקים (לפי סכום התביעה) תיקבע ישיבת "מהו"ת" (ראשי תיבות של מידע, היכרות ותיאום); שתכליתה לבחון את האפשרות להפנות את הצדדים לגישור.
• לאחר מכן יתקיים דיון קדם משפט ראשון בפני בית המשפט. במסגרתו, ידון בית המשפט בבקשות הצדדים, לעיתים ינסה לפשר בין הצדדיםאו להפנותם לגישור, ובהינתן צורך – יתן הוראות בנוגע להמשך ניהול ההליך.
• לאחר מכן תינתנה הוראות בדבר הגשת ראיות (בתצהירים, או על דרך חקירות ראשיות).
• בדרך כלל, לאחר מכן ייקבע דיון קדם משפט נוסף. במסגרתו תיקבע ישיבת הוכחות, ותבוררנה בקשות הקשורות בראיות הצדדים.
• לאחר מכן יתקיימו דיוני הוכחות (שמיעת ראיות). זה השלב בו הצדדים והעדים נחקרים בחקירות נגדיות, וניתנת ההזדמנות להציג ראיות פיסיות דוגמת סרטונים, הקלטות, תמונות וכיוצ"ב.
• לאחר דיוני ההוכחות, הצדדים יסכמו טענותיהם (בכתב או בעל פה), על בסיס טענותיהם מכתבי הטענות והראיות שהוגשו.
• ולאחר כל אלו, יינתן פסק דין מנומק. שם ייקבע אם התביעה התקבלה, נדחתה, או התקבלה בחלקה; ובית המשפט יתן דעתו לסוגיית הפיצוי הכספי, הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין.

דוגמה מעניינת: באחת התביעות המעניינות שהוגשה בידי משרד עורכי הדין בן קרפל ושות בשנים האחרונות (תביעת הגב' נקש נ' עיריית חיפה וראשת העיר לשעבר ד"ר קליש), התקיימו דיוני הוכחות בשאלת חסינות עובד ציבור. לאחר שבית המשפט המליץ לקבל את הטענה לחסינות ד"ר קליש, העיריה וגב' קליש נגשו להליך גישור. בסיומו, עיריית חיפה התנצלה בפני הגב' קליש, ושילמה 450,000 ₪.

שלבי ניתוח טענה לפרסום לשון הרע:

בפסק הדין בעניין הרציקוביץ [ראו: ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004) בית המשפט העליון התווה מהלך ארבע שלבי לניתוח טענה לפרסום לשון הרע:

1. בחינת משמעות הפרסום: בשלב הראשון, השופט – כפרשן – נדרש להיכנס בנעלי האדם הסביר מבין קהל הנמענים, ולבחון מה המשמעות האובייקטבית של הפרסום הנטען כלשון הרע.

חשוב לציין כי מדובר בשלב מורכב, שלא תמיד זוכה לדגש הראוי. אך ברור שלהציג אדם כ"נוכל" בתוכנית תחקירים, לא דומה כלל לצעקה במגרש כדורגל ולפיה השופט "נוכל". כל מילה, טעונה פרשנות בהתאם לנסיבות הפצתה.

2. בחינת יסודות העילה: בשלב השני, בית המשפט נדרש לבחון שניים (א) האם המשמעות האובייקטיבית – שחולצה בשלב הראשון – קולעת להגדרת "לשון הרע" כמשמעה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע; (ב) האם מעשה ההפצה קולע להגדרת "פרסום" כמשמעה בסעיף 2 לחוק.

למשל, ה"נוכל" מתוכנית התחקירים, בוודאי קולע להגדרת לשון הרע. אך צעקת "נוכל" – שנשמעת במגרש כדורגל הומה אדם כשהיצרים לוהטים – כלל לא בטוח; וסביר להניח כי אלא אם מדובר בנסיבות חריגות מאוד, לא תיחשב ללשון הרע. 

3. בחינת ההגנות: בשלב השלישי בית המשפט נדרש לבחון האם מתקיימות ההגנות מן הדין, לפי טענות ההגנה שנטענו בכתב ההגנה.
4. בחינת שיעור הפיצוי: אם בית המשפט קבע כי מדובר בפרסום לשון הרע שאינו זוכה להגנה, ידון בשיעור הפיצוי.

ערעור על פסק הדין:

• כעיקרון, על פסק דין שניתן בערכאה ראשונה ניתן לערער בזכות. וזאת, אלא אם מדובר בפסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות, שאז יש צורך לבקש רשות לערער.
• על פסק הדין שניתן בערעור, ניתן לערער (כלומר לבקש שערכאה שלישית תבחן את המקרה) רק במקרים חריגים ביותר, בהתאם להלכת חניוני חיפה.
• על פסק דין שניתן בבית הדין לעבודה, יש להגיש ערעור לבית הדין הארצי לענייני עבודה.
• על פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, יש להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

זכייה בתביעת לשון הרע, אינה מובנית מאליה. טרם הגשת תביעה, יש לבחון היטב את כדאיותה. כאמור לעיל, ישנם מספר גורמים מרכזיים המשפיעים על סיכוייה של התביעה: סוג האמרה, קיומו או העדרו של נזק מן הפרסום ומכלול הנסיבות של המקרה שבכוחו ללמד על סיכויי ההגנה.

הרחבה בנוגע לעניינים יחודיים בתביעות דיבה:

היבטים ייחודיים לתביעות לשון הרע

תביעות לשון הרע בזירת המשפחה:

תביעות לשון הרע בבית המשפט לענייני משפחה, בעיקר בין בני זוג, זוכות ליחס "שונה" במקצת מיתר תביעות לשון הרע. ומלכתחילה, מציבות אתגרים שונים ויחודיים בפני בית המשפט ובפני יתר המעורבים בהליך. מטבע הדברים, היחסים בין בני זוג – או בני זוג לשעבר – שהגיעו לכדי תביעת לשון הרע, הם יחסים טעונים; והרקע האישי והמשפחתי, טעון ומורכב. בעניינים אלו, כוחות שונים מושכים לכיוונים מנוגדים. כוח אחד, הכוח המפשר, מושך לכיוון חתירה לפשרה ולהרגעת הרוחות. זו תהא בדרך כלל נקודת המוצא. אך כוח שני, וחשוב לא פחות, מושך לכיוון של החמרה בפסיקת הפיצויים. שכן מקום בו בני משפחה עושים שימוש נבזי בידיעותיהם על ענייניהם הפרטיים – ומשפילים את בני משפחתם בפומבי – נכון לנהוג עמם כפי מלוא חומרת הדין. הרי הסיטואציה בה הושפלת על רקע עניינים פרטיים, היא סיטואציה קשה מנשוא. למשל, בן זוג שבת זוגתו לשעבר השפילה אותו ותיארה את הרגליו בחדר המיטות. איזו תרופה יש לו מלבד הגשת תביעה? הרי אם ירצה להגיב בפומבי – יידרש לחשוף את עצמו ואת פרטיותו, בצורה שסביר להניח שאינה נוחה לו. וזו רק דוגמה.

בהתאם, בתי המשפט (בכלל ובענייני משפחה בפרט) מבחינים בין התבטאויות שנאמרו בשעת כעס ובאופן חד פעמי, לבין מסעות דיבה שיטתייים וזדוניים.

היבטים ייחודיים נוספים:

הקשרים תעסוקיים (בית הדין לעבודה)

תביעות לשון הרע יכולות למצוא עצמן בבית הדין לעבודה, במקרים הבאים (בין היתר):

• עובד משמיץ את מעסיקו
• מעסיק משמיץ את עובדו
• תביעה בין עובד לבין ועד עובדים
• השמצת עובדים שפוטרו בידי מעסיקיהם

בפסק דין מעניין בו ייצגו עורכי הדין ממשרד עורכי הדין בן קרפל ושות', נדון המקרה הבא: מורה בבית ספר הגישה תביעה כנגד מנהלת בית הספר, בגין כך שהאחרונה הכפישה את המורה בצורה חמורה וייחסה לה אלימות קשה כנגד תלמיד. מדינת ישראל החליטה להעניק ייצוג למנהלת בית הספר. ולמרות זאת, לאחר ניהול הליך בנחישות, המנהלת – ומדינת ישראל – החליטו לשלם לתובעת 70,000 ₪; להתנצל עמוקות, לחזור מתוכן הדברים חזרה מוחלטת, להתחייב לא לשוב ולהכפיש את התובעת, ואף להתחייב כי בעבור כל הכפשה נוספת ישולם מראש וללא סייג 50,000 ₪ נוספים [ראו: סע"ש 29692-06-19 ריקרדו נ' מילה]. משרד עורכי הדין בן קרפל ושות', ייצג את התובעת.

לשון הרע והמשפט הפלילי:

מלבד עילה אזרחית בנזיקין, סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום לשון הרע – בזדון, ולשני בני אדם או יותר – זו גם עבירה פלילית ששנת מאסר בצדה. המקרים בהם מדינת ישראל מגישה כתבי אישום בגין לשון הרע, נדירים ביותר. אך ניתן גם – במקרים המתאימים – להגיש קובלנה פלילית פרטית לפי חוק איסור לשון הרע.

מורכבות הדיון בשאלת פרסום לשון הרע:

תביעות לשון הרע בכלל, ובמקרים מיוחדים בפרט, דורשות הבנה מעמיקה בשורה של תחומים; החל בזכויות אדם, דרך אסטרטגיה וניהול משא ומתן, וכלה בהבנה בשיקולי תדמית והיכרות עם שוק התקשורת. הליכים לפי חוק איסור לשון הרע כוללים איזון עדין בין אינטרסים, זכויות, וערכים מתנגשים:

• האיזון בין הזכות העליונה לחופש ביטוי, לבין זכות האדם הבסיסית לשם טוב (זכויות שוות מעמד, המחייבות איזון אופקי).
• הצורך לשמור על השם הטוב, אל מול החשש שתביעת לשון הרע תוביל לפגיעה חמורה יותר בשם הטוב
• הצורך לשמור על השם הטוב, אל מול החשש מפני פגיעה בפרטיות נוכח פומביות הליכים משפטיים
• השפעה פוטנציאלית על מהלך העסקים
• השפעה פוטנציאלית על יחסי עבודה
• השפעה פוטנציאלית על יחסי משפחה

התמודדות עם סוגיות בדיני לשון הרע, בכלל – ובמקרים ייחודיים אלו בפרט – מחייבת ניסיון, תבונה, רגישות מיוחדת, והבנה משפטית ואנושית מעמיקה במיוחד.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם על:

• לשון הרע בפייסבוק.

• כתב הגנה לשון הרע. 

• פגיעה בפרטיות.