הוצאת לשון הרע

הוצאת לשון הרע – מבחן האדם הסביר

בבואו של בית המשפט לדון בתביעות דיה, נבחן כל מקרה לגופו, כאשר בית המשפט בודק, האם בנסיבות המקרה, הפרסום אכן פגע בתובע, או היה יכול לפגוע בו.

חשוב להבהיר כי הטלת אחריות על המפרסם בגין הוצאת לשון הרע, איננה מחייבת כי הפרסום פגע בפועל וגרם לנזק בפועל לתובע. החוק קובע כי די בכך שההתבטאות הייתה עלולה לפגוע.

בית המשפט בודק האם בנסיבות העניין, היה הפרסום פוגעני ואיננו מתחשב באופיו האישי של התובע.

המבחן הוא אפוא, מבחן האדם הסביר, קרי, האם באותן הנסיבות, היה כל אדם סביר, נפגע.

האם ראוי כי תביעות מסוג זה ייבחנו בעין אובייקטיבית? לשם כך, תידרש הגבלה חריפה מאוד על חופש הביטוי ולמותר לציין, כי פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי, אינה מתקבלת על הדעת במדינה מתוקנת.

הסעיפים המהותיים בחוק איסור לשון הרע

יש הטוענים כי הדין בישראל לגבי הוצאת לשון הרע, איננו מהווה הסדר מספק וקוראים להרחבת החקיקה. אולם, עד לשינוי זה, אם יתרחש, הדין החל הוא חוק לשון הרע, אשר מקיף בצורה טובה למדי את הנושא.

מהם הסעיפים המהותיים ביותר בחוק?

1. הגדרת לשון הרע: ראשיתו של החוק הוא בהגדרת המונח – כל דבר אשר פרסומו הוא פוגעני או עלול להיות פוגעני, יהיה בגדר לשון הרע, וזאת בכפוף לסייגים: פרסומים מותרים, הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב.

2. עוולה ועבירה: לשון הרע אינה רק עוולה אזרחית ברת פיצוי אלא גם עבירה פלילית, בגינה יכול הנאשם למצוא עצמו מאחורי סורג ובריח, לתקופה של שנה. היותה של לשון הרע עוולה אזרחית, קבועה בסעיף 5 לחוק והיותה עוולה פלילית, בסעיף 6 לחוק.

3. פיצוי ללא הוכחת נזק: המחוקק הכיר בכך כי הוכחת הנזק בתביעות על הוצאת דיבה, היא לא פשוטה כלל. על כן, נתן בידי בית המשפט, סמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. הדבר קבוע בסעיף 7 א’ לחוק. 

יודגש כי אף כאשר הוגש כתב אישום בגין לשון הרע, ניתן, נוסף על עונש המאסר, להורות לנאשם לפצות את הנפגע מפרסומו.

4. הגנת אמת הפרסום: פרסומם של דברי אמת, אשר יש בהם עניין לציבור, לא יהיו בגדר לשון הרע, אף אם פגעו או היה בהם פוטנציאל לפגוע. הגנה זו קבועה בסעיף 14 לחוק. מטרתה של הגנה זו היא לשמור על חופש הביטוי ועל זכות הציבור לדעת ולקבל מידע הנוגע לו. מידע נוסף ראו במאמרנו אודות – הגנת אמת דיברתי.

5. הגנת תום הלב: החוק מכיר במצבים בהם תום לבו של המפרסם, ישמש לו כהגנה. סעיף זה הוא רחב למדי וזהו סעיף 15 במספר.

כיצד מגישים תביעה על הוצאת לשון הרע?

הפסיקה בתחום לשון הרע, איננה רחבה כפי שהיא בתחומים משפטיים אחרים. עובדה זו מהווה מכשול משמעותי בתביעות אלו, היות שקשה לצפות את עמדתו בית המשפט בכל מקרה ומקרה.

בתביעות על דיבה עומדים על כף המאזניים, שני אינטרסים מנוגדים: חופש הביטוי ושמירה על כבודו של אדם. למרות כי בתי המשפט מכירים היטב בזכותו של אדם לכבודו, היכן ששמירה עליו, כרוכה בהגבלת חופש הביטוי, ידו אינה תמיד על העליונה. להרחבה בנושא קראו על – תביעת לשון הרע.

החוק, כאמור, מכיל רשימה של פרסומים מותרים, כמו גם שתי הגנות ולכן, טרם הגשת תביעה, חשוב כי עורך הדין המטפל בתביעה, יבדוק היטב כי למפרסם לא עומדות טענות הגנה שבחוק.

במידה וכן, יש לקחת בחשבון כי בית המשפט יכול ויקבל את טענת הגנה מפני תביעת לשון הרע ובמצב דברים זה, התביעה תדיחה והתובע ייאלץ לשאת בהוצאות המשפט. למידע נוסף בנושא קראו על – טענות הגנה מפני תביעת לשון הרע.

החוק אוסר על הוצאת דיבה (להרחבה בנושא קראו שאלות ותשובות נפוצות על – הוצאת דיבה) . אולם, במקרים רבים, עומדות למפרסמים טענות הגנה, אשר ימנעו הטלת אחריות עליהם. בתי המשפט חשים בצורך העז לשמור על חופש הביטוי מכל משמר ועל כן, אינם ממהרים להגבילו על ידי קביעה כי התבטאות פלונית היא בגדר עוולה לפי החוק. אם הוגשה נגדך תביעה, או שנפגעת מפרסומים פוגעניים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין לשון הרע הבקיא בחוק ובפסיקה, שזהו עיסוקו המרכזי.

קריאה נוספת: על לשון הרע והענישה עליה במשפט העברי