עודכן לאחרונה 09/02/2026
בעידן האינטרנט, הוצאת דיבה הפכה לנפוצה וקלה לביצוע, במיוחד ברשתות החברתיות. הקושי באיתור המפרסם והיקף החשיפה הגדול מקשים על ההתמודדות עם התופעה. כדי שתביעת דיבה תתקבל, על הפרסום להיות פומבי, שקרי וללא הגנה משפטית כמו “אמת דיברתי” או “תום לב”. החוק מספק הגנות מסוימות במסגרת הדין של לשון הרע, אך במקרים רבים יש צורך בבירור משפטי. טיפול במקרים של לשון הרע באינטרנט נעשה לעיתים על ידי פנייה לערכאות משפטיות או גופים טכנולוגיים. הוצאת דיבה באינטרנט גורמת לפגיעה קשה בנפגע, ולעיתים בלתי הפיכה. לכן, במקרים של חשד להוצאת דיבה, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי מעורך דין המתמחה בתחום.
מהי הוצאת דיבה באינטרנט?
הוצאת דיבה היא אסורה וכלולה במסגרת האיסורים של לשון הרע, הקבועים בחוק איסור לשון הרע. על פי חוק איסור לשון הרע, יש לאזן בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב. רבים טוענים כי חוק איסור לשון הרע, איננו מטפל כראוי בתופעה של הוצאת דיבה באינטרנט. מדוע?
שיטת המשפט הישראלית שומרת באדיקות על עקרון חופש הביטוי ועד להופעתו של האינטרנט, ניתן לומר כי חוק איסור לשון הרע הצליח לאזן בין חופש הביטוי לזכותו של אדם לשם טוב. אולם, מאז נכנס האינטרנט אל חיינו, נפרצו ללא היכר גבולות חופש הביטוי, בעוד הוצאת דיבה, הפכה לעניין שבשגרה, על פני הרשת, כמו במקרים של הוצאת דיבה בפייסבוק שהפכה לתופעה נפוצה. לדוגמה, פגיעה בשם הטוב יכולה להתרחש גם כאשר מפרסמים ברשתות החברתיות אמירות פוגעניות לגבי מקום מגוריו של אדם, או כאשר מקום מגוריו משמש בסיס לפגיעה במעמדו החברתי – כך שמקום, מגוריו או מקום מגוריו של אדם הופכים לחלק מהותי מהפגיעה במסגרת לשון הרע.
מהו ההבדל בין הוצאת דיבה ללשון הרע?
הוצאת דיבה היא פרסומו של דבר שקרי, בעוד לשון הרע יכולה להיות כינוי גנאי, או פרסום דבר אמת. יש להדגיש כי עובדת אמיתות הפרסום או היותו שקרי, לא תקבע לבדה, בשאלת קיומה של עילת תביעת לשון הרע. עילת התביעה של לשון הרע מתבססת על פי חוק איסור לשון הרע, אשר קובע קריטריונים ברורים לקביעת אחריות, כגון האם הפרסום עלול להשפיל, לבזות או לפגוע בשמו הטוב של אדם. לדוגמה, בית המשפט קבע כי פרסום פוסט פוגעני ברשת חברתית מהווה לשון הרע כאשר הוא עונה על הקריטריונים שבחוק.
ניתן להגיש תביעה נגד המפרסם, שהוא הנתבע, בגין פרסום פוגעני, כאשר התובע הוא הנפגע מהפרסום וזכאי להגן על שמו הטוב במסגרת ההליך המשפטי. לעיתים יש לפנות לבית המשפט כדי להורות על חשיפת זהות המפרסם, במיוחד כאשר מדובר במפרסם אנונימי.
חוק איסור לשון הרע באינטרנט
חוק איסור לשון הרע הוא אחד מהחוקים המרכזיים בישראל שנועדו להגן על שמו הטוב של אדם ולמנוע פגיעה בו באמצעות פרסומים פוגעניים. עם התפתחות האינטרנט והרשתות החברתיות, קבע בית המשפט העליון כי הוראות החוק חלות גם על כל פרסום לשון הרע באינטרנט, לרבות בפייסבוק, טוויטר, פורומים ואתרי חדשות. המשמעות היא שכל פרסום פוגעני, בין אם בכתב, בתמונה, בוידאו או בכל אמצעי דיגיטלי אחר, עשוי להיחשב ללשון הרע אם הוא עלול להשפיל אדם, לפגוע בשמו הטוב או לגרום לו נזק במשלח ידו.
המשפט העליון הדגיש כי הרע באינטרנט עלול לגרום לנזקים חמורים בהרבה מפרסום מסורתי, בשל התפוצה הרחבה, המהירות והקושי להסיר את התוכן. לכן, בתי המשפט בישראל, לרבות בית המשפט המחוזי, קבעו לא אחת כי פרסום לשון הרע באינטרנט מהווה עוולה אזרחית, והנפגע זכאי להגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע ולדרוש פיצויים, גם אם לא הוכיח נזק בפועל.
עם זאת, בתי המשפט מדגישים כי יש לאזן בין זכותו של אדם לשמו הטוב לבין חופש הביטוי, שהוא ערך יסוד בדין הישראלי. לא כל ביקורת או הבעת דעה תיחשב ללשון הרע, ובתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בנסיבות הפרסום, במעמדו של הנפגע, ובכוונת המפרסם.
עורך דין המתמחה בתחום לשון הרע יכול לסייע הן לנפגעים מפרסום פוגעני באינטרנט והן למפרסמים, להבין את גבולות החוק, להגיש תביעה או להתגונן מפניה, ולפעול למזעור הנזק. חשוב לדעת כי כל פרסום פוגעני באינטרנט, גם אם בוצע לכאורה בתום לב, עלול להיחשב ללשון הרע ולהוביל להליך משפטי.
לסיכום, חוק איסור לשון הרע באינטרנט הוא כלי מרכזי להגנה על שמו הטוב של אדם בעידן הדיגיטלי. כל אדם, בין אם הוא תובע או נתבע, חייב להכיר את הוראות החוק, את עמדת בתי המשפט, ואת החשיבות שבפנייה לעורך דין מומחה בתחום, כדי להגן על זכויותיו ולפעול נכון במקרה של פרסום לשון הרע ברשת.
מתי ניתן להגיש תביעה על הוצאת דיבה באינטרנט
חוק איסור לשון הרע איננו נוקט במונח הוצאת דיבה, אך התביעה בגין הוצאת דיבה, תוגש על ידי התובע נגד הנתבע בגין פרסום לשון הרע, מכוחו של חוק זה. פרסומה של אמירה שקרית על אדם אחר או תאגיד, מהווה הוצאת דיבה ומעניקה לנפגע מן הפרסום, אפשרות להגיש תביעה אזרחית, במסגרתה יינתן פיצוי לנפגע. לעיתים, יש לפנות לבית המשפט כדי להורות על חשיפת זהות המפרסם, במיוחד כאשר מדובר בפרסום אנונימי באינטרנט. יצוין כי לשון הרע היא גם עוולה פלילית ועל כן, ניתן להגיש קובלנה פלילית בגינה.
האם כל אמירה שקרית, מאפשרת הגשת תביעה בגין הוצאת דיבה? התשובה לכך היא בשלילה. הדין בעניין זה, הכולל את החוק והפסיקה, קובע כי על פי החוק, יש לעמוד בתנאים מסוימים כדי שהתביעה תתקבל. להלן התנאים לקיומה של עילת תביעה כדלקמן:
פומביות: אמירת דברי שקר על אחר, פוגעת גם כאשר היא נעשית בחדרי חדרים, אך המונח הוצאת דיבה, כשמו כן הוא, מתייחס אל הוצאת הדיבה החוצה, קרי בפני הרבים. אלמנט הפומביות והפרסום, הוא תנאי סף לקיומה של עילת תביעה. לעיתים, יש להגיש תביעה נגד הנתבע בגין פרסום פוגעני שנעשה על ידי שיתוף או סימון לייק ברשתות החברתיות. למותר לציין כי הוצאת דיבה באינטרנט, ממלאת את דרישת הפומביות בצורה המובהקת ביותר ולמרבה הצער, הפגיעה ממנה היא קשה וחריפה. במקרים מסוימים, בית המשפט קבע כי גם שיתוף או סימון LIKE מהווים עילה לאחריות משפטית.
האמירה היא שקרית: לא פעם, אנשים טוענים להוצאת דיבה, כאשר האמירה בגינה הם תובעים, הייתה אמת. חשוב להבהיר כי פרסום דבר אמת, אין פירושו, כי לא תוטל אחריות בגין לשון הרע. זאת כאשר הפרסום פגע במושא ולא עומדת לנתבע, אחת מטענות ההגנה שבחוק. הנחת המוצא בעניין זה, היא כי הפרסום הוא שקרי, אך הדבר ייבדק, בין כותלי בית המשפט על ידי בחינת הראיות והטענות של הצדדים.
העדר הגנה: לעיתים, המפרסם, סבור כי הוא מפרסם דבר מה שהוא אמת. אם מסתבר בדיעבד, כי מדובר בשקר, לא ניתן יהיה לטעון הוצאת דיבה. אף אם הפרסום פגע במושא, תעמוד למפרסם טענת הגנה של אמת הפרסום או טענת תום הלב. מידע נוסף על הגנה בתביעת לשון הרע ניתן למצוא במאמר הגנת תום הלב בתביעות לשון הרע.
מהו היקף התופעה ואיך ניתן להתמודד עם הוצאת דיבה ברשת?
אין חולק על כך, כי הגנה על חופש הביטוי, היא הכרחית לקיומנו כחברה דמוקרטית, אך בעידן האינטרנט, המערכת השיפוטית, חייבת להתמודד עם שימוש לרעה בחופש הביטוי, תוך פרסום דיבה באינטרנט. על פי חוק איסור לשון הרע, קיימות הגנות מסוימות גם במקרים של פרסום באינטרנט, אך יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק.
הדין בישראל טרם עבר את השינוי הנדרש, בכדי להתמודד עם התופעה רחבת ההיקף הזו, של הוצאת דיבה ברשת כמו במקרה של שיימינג בפייסבוק. בין אם מדובר בפרסום בפורומים, בצ’אטים, ברשתות חברתיות או בכל אמצעי אחר, הוצאת דיבה באינטרנט, היא פגיעה עמוקה ביותר במושא הפרסום, פגיעה שחמור מכל, איננה ניתנת, במקרים רבים לתיקון. ההשלכות המשפטיות של לשון הרע באינטרנט עשויות להיות חמורות, ולעיתים יש להגיש תביעה נגד המפרסם.
משנפגע שמו הטוב של אדם, משפורסמה אמירה שקרית לגביו, אם על עסקו ואם עליו כאדם, באופן אישי, תיקון הרושם שנוצר בקרב הציבור, הוא משימה קשה ביותר ולעיתים, אף בלתי אפשרית. זאת לאור היקף החשיפה של הפרסום, שלא ניתן תמיד לאמוד אותו. לעיתים, יש לפנות לבית המשפט כדי להורות על חשיפת זהות גולש אנונימי, כאשר הדבר נעשה על ידי ספקי אינטרנט או גופים משפטיים, בהתאם להחלטת בית המשפט.
הוצאת דיבה באינטרנט היא שכיחה כל כך מן הטעם הפשוט שהיא זמינה מאוד, כל אדם יכול לפרסם ברשת, באינספור מקומות, מאמרים, כתבות או אמרות קצרות אודות אחר. נוסף על זאת וזהו הדובדבן שבקצפת, עבור אותם מוציאי דיבה באינטרנט, ניתן להישאר אנונימיים. הפרסום ברשת אינו דומה לפרסום בעיתון או ברדיו, שם אדם חייב להזדהות בשמו או שניתן לזהות את קולו. לדוגמה, בפסיקה מסוימת קבע כי שיתוף פוסט פוגעני ברשת החברתית מהווה עילה לתביעה נגד המשתף, ולא רק נגד המפרסם המקורי.
הוצאת דיבה באינטרנט – החשיבות של ייעוץ משפטי
לחומרתה של הוצאת דיבה, מתווסף הקושי הראייתי, קל וחומר כאשר מדובר על הוצאת דיבה באינטרנט. במקרים אלו, התביעה מוגשת על ידי התובע נגד הנתבע בגין לשון הרע באינטרנט, כאשר התובע טוען לפגיעה בשמו הטוב בעקבות פרסום פוגעני. כאן נכנסת לתמונה, החשיבות שבהיוועצות מקצועית עם עו”ד לשון הרע בעל ניסיון בתביעות של הוצאת דיבה בכלל והוצאת דיבה ברשת בפרט. פעולות רבות נעשות על ידי עורך הדין או על ידי בית המשפט, לרבות פנייה לבית המשפט בבקשה להורות על חשיפת זהות מפרסם אנונימי. ישנם עורכי דין, אשר לקחו חלק בפסיקה המשמעותית ביותר בתחום הוצאת דיבה באינטרנט וכדאי לפנות אל המומחים בתחום זה. לרוב, פגישת הייעוץ הראשונית, איננה כרוכה בתשלום ומטרתה לבדוק האם יש בידי הפונה, עילת תביעה על פי התנאים שנקבעו בחוק.
כאמור מעלה, הגשת תביעה דיבה, נעשית במסגרת חוק איסור לשון הרע, אשר דורש את קיומם של תנאי סף להצלחתה של תביעה, על פי הוראות החוק. התביעה מוגשת נגד הנתבע, שהוא המפרסם או השולח של התוכן הפוגעני, כאשר לבית המשפט תפקיד מרכזי בדיון והכרעה במחלוקות אלו.
הדין הישראלי אוסר על הוצאת דיבה, במסגרת חוק איסור לשון הרע. בשנים האחרונות, הפכה הוצאת דיבה באינטרנט, לתופעה בעלת ממדים עצומים ולכן, נדרשים בתי המשפט לטפל במוציאי הדיבה בחומרה. לעיתים, בית המשפט עשוי להורות על חשיפת כתובת IP של גולש אנונימי לצורך בירור זהות הנתבע. למותר לציין, כי נדרש שינוי חקיקתי שיתמודד עם הוצאת דיבה ולשון הרע ברשת. דוגמא למצבים איתם מתמודדים בתי המשפט ניתן לראות בפסק הדין בו בית המשפט קבע כי שיתוף פוסט בפייסבוק מהווה עילה לתביעת לשון הרע נגד המשתף, בהתאם להוראות של לשון הרע וההגנות הקיימות בחוק.
פסקי דין בנושא לשון הרע באינטרנט
רע”א 530/12 שמחה יעקובוביץ’ ואח’ נ’ יוסף אדוארד זיאס
בשנת 2012 נתן בית המשפט העליון פסק דין עקרוני בעניין הוצאת דיבה ולשון הרע באינטרנט. פסק הדין דן בשאלת הסמכות המקומית לדון בתביעה שעילתה לשון הרע, כאשר לשון הרע פורסם ברשת האינטרנט.
העובדות הרלוונטיות
בפסק דין רע”א 530/12 שמחה יעקובוביץ’ ואח’ נ’ יוסף אדוארד זיאס דן בית המשפט העליון בשאלת הסמכות המקומית להגשת תביעת לשון הרע. התובעים הגישו תביעת דיבה כנגד הנתבע לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז (הנמצא בפתח-תקווה), זאת לאחר שהנתבע פרסם פרסומים שקריים ופוגעניים, לטענתם, באמצעות רשת האינטרנט. בית המשפט העליון נדרש לשאלה- לאיזה בית משפט נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעת לשון הרע בגין לשון הרע שהוצא באינטרנט.
הוגשה כנגדכם תביעה? נדרשת הגנה מקצועית וחדה! הכפישו אתכם? את העסק שלכם? אתם בעיצומו של משבר, מומלץ לפנות בהקדם האפשרי לעורך דין לשון הרע
בחודש נובמבר 2011, הגיש הנתבע בקשה לבית המשפט להורות על העברת הדיון בתביעת לשון הרע לבית המשפט המחוזי בירושלים, מחמת העדר סמכות מקומית. הנתבע טען, כי הסמכות המקומית נתונה לביהמ”ש בירושלים, בשל העובדה כי הוא תושב ירושלים. עוד טען הנתבע, כי מאחר ופרסום ברשת האינטרנט אינו פרסום שנעשה במקום ספציפי, הסמכות היא שיורית לבית המשפט בירושלים, זאת לפי תקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי.
התובעים טענו בתגובה, כי מקום המעשה נשוא כתוב התביעה, הוא “כל מקום”, מאחר והאינטרנט נצפה בכל מקום בישראל, ועל כן ניתן היה להגיש את התביעה במקום קרות הנזק, קרי בכל מקום, לרבות באזור מרכז. בית המשפט המחוזי במחוז מרכז דן בשאלת הסמכות המקומית, ונעתר לבקשת הנתבע להעברת הדיון בתביעה לירושלים. בית המשפט במחוז מרכז התייחס לתקנה המאפשרת להגיש תביעה בבית משפט שבאזור מגורי הנתבע, ובמקרה זה- מדובר בירושלים. בית המשפט של מחוז מרכז כתב בהחלטתו כי מקום הפצת לשון הרע הינו ירושלים.
התובעים חוזרים וטוענים כי מקום המעשה, קרי מקום פרסום לשון הרע, מאפשר לכל בית משפט בישראל לדון בתביעה, שכן מקום המעשה הוא “כל מקום”, מעצם היותו של האינטרנט נפוץ בכל הארץ. התובעים טוענים כי כל מקום בו נצפו התכנים המהווים הוצאת דיבה (להרחבה קראו על – מהי הוצאת דיבה) , ניתן להגיש באותו מקום את תביעת הוצאת דיבה. התובעת הסתמכו על פסק דין בעניין הוצאת דיבה באמצעות עיתון, שקבע כי הסמכות המקומית לדון בתביעת הוצאת דיבה נתונה לכל מקום בו הופץ העיתון אשר ביצע הוצאת דיבה.
הנתבע טען כי הטענה כי בעקבות פרסום באינטרנט, נתונה סמכות לדון בתביעת לשון הרע לכל בית משפט, מביאה לכך שקיימת אף סמכות בין לאומית לדון בתביעה, וכי מדובר בפריצת גבולות. לטענת הנתבע, לא ניתן לנתק את הקשר בין מקום ביצוע המעשה לבין מקום הנזק.
לפיכך, המבחן לקביעת הסמכות המקומית במקרה של פרסום לשון הרע באינטרנט, הוא מבחן מטרת הפרסום. במקרה זה, מדובר בהשמצות בשפה האנגלית, שקהל יעדן הוא אקדמאיים וחברות מסחריות, והנזק הנטען, נגרם לחברה קנדית, ולכן הקשר לישראל רופף לטענתו, ויכול היה להעלות טענת היעדר סמכות לבית משפט ישראלי, אך לא העלה טענה זו בשל שיקולים פרקטיים.
הסמכות לדון בתביעה על הוצאת לשון הרע באינטרנט – החלטת בית המשפט העליון
כב’ השופט מרים נאור קבלה את טענת התובעים והערעור התקבל. התובעים הגישו את תביעת לשון הרע לפי אחת החלופות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי לסמכות מקומית לדון בתביעה. במקרה זה, בחרו התובעים להגיש את תביעת לשון הרע באזור בו נגרם הנזק כתוצאה מהפרסום השלילי, ומאחר והפרסום היה באינטרנט, ניתן להגיש את התביעה בכל מקום אליו “האינטרנט מגיע”, קרי, לבית המשפט במחוז מרכז. על הנתבע הוטלו הוצאות שכר טרחה בגובה 30,000. להרחבה בנושא קראו – איך להתמודד עם הוצאת לשון הרע באינטרנט.
לסיכום:
הוצאת דיבה באינטרנט עלולה לגרום נזק. במקרה של תביעת דיבה בה טוענים התובעים לנזק, ניתן להגיש את תביעת הדיבה לכל בית משפט בישראל, שכן היחשפות ללשון הרע באמצעות האינטרנט מתבצעת בכל מקום אליו “מגיע” האינטרנט, כלומר כל מדינת ישראל. בית המשפט העליון בחר שלא לדון בסוגיית הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה, על אף העובדה שבמאמרים הכוללים לשון הרע אותם הפיץ הנתבע, ניתן לצפות גם מחוץ לישראל. למידע נוסף על הגשת תביעה קראו – תביעת לשון הרע המדריך המלא.
עורך דין בן קרפל: ״אני רואה בדיני לשון הרע תחום שדרכו המשפט מתפתח ועוקב אחר הטכנולוגיה. ייצוג תובעים ונתבעים בלשון הרע והגנת הפרטיות בעידן המודרני – עידן האינטרנט והרשתות החברתיות – מייצר אתגרים יום-יומיים; עבורי זו שליחות”.
עורך-הדין בן קרפל, הוא יו”ר ועדת לשון הרע במחוז חיפה וחבר ועדת לשון הרע הארצית בלשכת עורכי-הדין. וכמו כן ערך את המחקר האמפירי המקיף והמשמעותי ביותר ביחס לגידול בשיעורי הפיצוי הנפסקים בעת האחרונה בתביעות דיבה ולשון הרע בכלל הערכאות השיפוטיות.
המשרד נמנה על-פי הדירוגים היוקרתיים – DUNS 100 ו – BDI כאחד המשרדים המובילים בישראל בתחום לשון הרע.
