כתב הגנה לשון הרע – מהן ההגנות מפני תביעה הקבועות בחוק איסור לשון הרע?
הרבה נכתב על אודות תביעות לשון הרע; היכולת להגיש תובענה בדרישה לפיצויים ללא הוכחת נזק, עד סך כ-140,000 ₪ בעבור כל פרסום לשון הרע. אך תביעה אינה סוף-פסוק; היא רק ההתחלה, ובוודאי שלא כל תביעה מתקבלת. אז מהן ההגנות מפני תביעת לשון הרע או הוצאת דיבה?
חוק איסור לשון הרע מאזן בין שתי זכויות חשובות במערך החיים הדמוקרטי; הזכות לחופש ביטוי אל מול הזכות לשם טוב. מעמד שתי הזכויות – כנקודת מוצא – שווה; שתיהן נגזרות מן הזכות לכבוד האדם, ושתיהן זכויות חוקתיות שאינן כתובות במילים מפורשות בחוקי-היסוד, אך יש להן ביטוי היסטורי ברור בפסיקת בית-המשפט העליון. כדי להבין את חוק איסור לשון הרע לעומק, יש לשאול: היכן נמצא האיזון בין שתי הזכויות החשובות הללו? היכן הוא מקבל ביטוי? והתשובה – כמובן – מורכבת.
האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב
הביטוי בחקיקה לזכות לשם טוב ברור לגמרי: מי שפורסם בגנותו ביטוי משמיץ שעלול לפגוע בו, זכאי להגיש תביעה בדרישה לפיצויים בסכומים משמעותיים גם מבלי להוכיח שנגרמו לו נזקים משמעותיים. זה בהחלט ביטוי ראוי שמגן, באופן כללי, על הזכות לשם טוב. מקומה של הזכות לחופש ביטוי בחוק איסור לשון הרע, מסווה מעט; הוא לא מופיע בסעיפים 1-2 לחוק, ובפשטות הוכחת עילת התביעה לפי סעיף 7, הוא מצוי בסעיפים 13-15 לחוק; ולמעשה, גם בסעיף 16. שם בדיוק חבוי האיזון המדובר.
סעיפים 13-15 קובעים שורה ארוכה של סייגים לאחריות (בשפת היום-יום “הגנות מוחלטות”) והגנות מפני תביעה (שאינן מוחלטות) תביעת לשון הרע (למידע נוסף על סיכויי התביעה קראו על – תביעת לשון הרע). סעיפים 13-15 לחוק איסור לשון הרע מתארים סיטואציות שבמסגרתן המחוקק העדיף – מלכתחילה – את הזכות לחופש ביטוי על-פני הזכות לשם טוב; באותן סיטואציות, אמר המחוקק (בפרפראזה): נכון, מדובר בפרסום לשון הרע שיכול לפגוע; אין ספק. עם זאת, בשל חשיבות הזכות לחופש ביטוי, הגם שמדובר בלשון הרע, אין לחייב את המתבטא בפיצוי. וזה, על רגל אחת, מקומו של חופש הביטוי בחוק איסור לשון הרע. למידע נוסף קראו את המאמר על – חוק איסור לשון הרע.
במשרד עורכי הדין בן קרפל ושות’ נמצא צוות מיומן של עורכי דין ללשון הרע שעוסקים בדיני לשון הרע בכל יום בשנה, מבוקר עד ליל. צוות עורכי הדין במשרד ניהלו – ומנהלים – מאות תיקי לשון הרע בכל מחוזות השיפוט במדינת ישראל. ייצגנו – ואנחנו מייצגים – מאות תובעים ונתבעים לפי חוק איסור לשון הרע. והתוצאות, לא פחות ממעולות. יחד, טיפלנו במאות משברים תקשורתיים מורכבים (ומוכרים מאוד בציבוריות הישראלית) בהצלחה מרובה ולשביעות רצונם של לקוחותינו. משרד עורכי-דין בן קרפל ושות, עורכי דין ללשון הרע ולהגנת הפרטיות, מבטיח ייצוג מעולה וייחודי בנוף עורכי-הדין; טיפול פרטני וייחודי בכל עניין ועניין, כאילו היה זה העניין היחיד המצוי על שולחננו. המשרד נמנה על-פי הדירוגים היוקרתיים Duns100 ו – BDI, כאחד המשרדים המובילים בישראל בתחום לשון הרע
כתב הגנה בתביעת לשון הרע – הגנות מוחלטות:
סעיף 13 על תתי-סעיפיו, קובע סייגים לאחריות. אלו הן סיטואציות בהן בכלל לא משנה מה המתבטא אמר, דבריו לא יכולים לשמש עילה לתביעה. הסיטואציה המוכרת ביותר קבועה בסעיף 13(5) המסייג את האחריות בנוגע להתבטאויות במסגרת דיון משפטי. בסיטואציה כזו, גם אם נאמרו או נכתבו דברים נוראיים, וגם אם הדברים שקריים ונכתבו בזדון, לא ניתן להגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. כלומר, ניתן; אך אם מן העבר השני תישמע טענה קוהרנטית בנוגע לסייג לאחריות, התביעה חייבת להיות מסולקת על הסף. למידע נוסף על העוולה המשפטית לפי החוק קראו על – מהי לשון הרע.
תחת סעיף 13 מנויות סיטואציות נוספות דוגמת התבטאות מכוח הוראה או הרשאה של רשות מוסמכת [13(9) לחוק] או דיווח נכון והוגן על דיונים משפטיים. אך מרבית הסיטואציות שבסעיף 13 עוסקות בפעילות הרשויות ופחות ומהלך חייהם של אנשים פרטיים.
הגנת אמת דיברתי או הגנת אמת בפרסום:
סעיף 14, אמת דיברתי; הגנה רחבה, אך העלאתה סתם כך תסכן את הטוען ותפגע בו. הגנת סעיף 14 מוכרת כ”הגנת אמת דיברתי”; לפי לשון החוק, מדובר בהגנת “אמת הפרסום”. הגנה זו היא ככל הנראה החשובה והמשמעותית ביותר לחופש הביטוי, אך באותה הנשימה היא גם המסוכנת ביותר בעבור נתבע שמבקש להיאחז בה.
נתבע הטוען להגנתו “אמת הפרסום” (אמת דיברתי) נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: (1) מבחינה משפטית, הביטוי הפוגעני משרת עניין ציבורי, קרי מטרות חברתיות-ערכיות-מוסריות שראויות להגנה; (2) מבחינה עובדתית, תוכן הביטוי הפוגעני הוא אמת אובייקטיבית.
חשוב להתעכב על שאלת ה”אמת”: בית-המשפט העליון דן ודש בשאלת “אמת” מהי, לעניין הגנת “אמת הפרסום” משך שנים; עשורים. בסופו של דבר בית-המשפט העליון קבע כי “אמת” יש רק אחת; אין “אמת לפי דעתי” ואין גם “אמת לשעתה” (שהייתה נכונה ואיננה עוד) ישנה רק אמת אובייקטיבית שניתן להוכיח באמצעות ראיות קבילות בבית-המשפט.
לפיכך, נתבע המבקש לזכות בהגנת אמת דיברתי, נוטל על עצמו נטל כבד; הוא נדרש להוכיח, בכמות ראיות שתהלום את חומרת דבריו, כי דבריו הם אמת. וכך למשל, נתבע שפרסם שפלוני אנס, במובן בעילה שלא בהסכמה, נדרש לפתע להוכיח באותות ובמופתים עובדות שמתרחשות בחדרי-חדרים, שגם משטרת ישראל ופרקליטות המדינה מתקשות להוכיח. משימה מורכבת.
המורכבות מתחדדת והופכת “מסוכנת” כאשר מתוודעים לכלל הבא: כאשר נתבע טען לתחולת הגנת אמת דיברתי, והתברר שטענתו היא שקר ששעון על-לא כלום, יש להחמיר עמו בפסיקת הפיצויים. לכן, אמנם מדובר בהגנה רחבה שיכולה להגן על ביטויים נוראיים ואיומים, אך יש לנהוג בה בחרדת-קודש, ולא לפלוט אותה על הדף סתם כך כי אפשר. למידע נוסף על הגנה זו קראו את המאמר – הגנת אמת דיברתי.
עורך דין בן קרפל: ״אני רואה בדיני לשון הרע תחום שדרכו המשפט מתפתח ועוקב אחר הטכנולוגיה. ייצוג תובעים ונתבעים בלשון הרע והגנת הפרטיות בעידן המודרני – עידן האינטרנט והרשתות החברתיות – מייצר אתגרים יום-יומיים; עבורי זו שליחות”.
עורך-הדין בן קרפל, הוא יו”ר ועדת לשון הרע במחוז חיפה וחבר ועדת לשון הרע הארצית בלשכת עורכי-הדין. וכמו כן ערך את המחקר האמפירי המקיף והמשמעותי ביותר ביחס לגידול בשיעורי הפיצוי הנפסקים בעת האחרונה בתביעות דיבה ולשון הרע בכלל הערכאות השיפוטיות.
המשרד נמנה על-פי הדירוגים היוקרתיים – DUNS 100 ו – BDI כאחד המשרדים המובילים בישראל בתחום לשון הרע.
