כשאומרים לשון הרע – למה מתכוונים בדיוק?

הוצאת דיבה

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר את העוולה, כאשר למעשה ישנם שני תנאים לקיומה של העוולה. התנאי הראשון הוא כי מדובר בהתבטאות פוגעת והתנאי השני הוא כי ההתבטאות נאמרה בפומבי, דהיינו פורסמה ברבים.

כל דיאלוג יומיומי בין בני משפחה, חברים, קולגות לעבודה או אף זרים, יכול להיות פוגע במידה מסוימת אך כשאומרים לשון הרע, אין הכוונה לשיחה פרטית בין שני אנשים. אין הכוונה להיעלבות רגעית שמיד חולפת.

לשון הרע הוא מושג המתייחס לקנה מידה גדול יותר, אשר בו, יכולה התבטאות בלתי ראויה, ליצור נזק רב לשמו הטוב של האדם ולכבודו. מדובר באמירה, אם בכתב ואם בעל פה, אשר פוגעת עמוקות, או יכולה הייתה לפגוע בנפשו של האדם, מפאת היותה מבזה או משפילה.

יודגש כי החוק מאפשר הטלת אחריות על המפרסם, גם אם ההתבטאות לא גרמה לנזק. די בכך כי יכולה הייתה היא לגרום לנזק, בכדי להגדירה כעוולה לפי החוק.

    פנייה לייעוץ אישי


    הוצאת דיבה – למה הכוונה?

    פרסומה של כל אמירה פוגענית, פותחת פתח לתביעת דיבה, אך יש להבחין בין התבטאות "מקצועית" לבין התבטאות שהנה לשם השמצה.

    מבקר מסעדות אשר כותב ביקורת לא מחמיאה למסעדה בה אכל, לא ניתן יהיה להגיש נגדו תביעה, היות שהוא הביע את דעתו, במסגרת מילוי תפקידו. לעומת זאת, אם לקוח של המסעדה, ישמיץ את בעל המסעדה ברבים, ייתכן מאוד ותוטל עליו אחריות, במידה ותוגש תביעה.

    חשוב להדגיש כי החוק כולל בחובו שתי הגנות אשר בהתקיימן, ידחה בית המשפט את התביעה.

    ההגנה הראשונה נקראת הגנת אמת הפרסום וההגנה השנייה, נקראת הגנת תום הלב. בחלק נכבד מן המקרים, מתקבלת טענת הגנה אמת הפרסום, שבסעיף 14 לחוק, דבר אשר מוביל לדחיית התביעה על ידי בית המשפט.

    מהותה של הגנה זו היא פשוטה: הנתבע הוכיח כי הפרסום היה אמת או שהוכיח כי סבר שהוא היה אמת, בעת הפרסום. כמו כן, נדרש להראות כי האמירה שפורסמה, היה בה עניין לציבור.

    מה קובע החוק – תמונת מצב

    מטרתו של החוק היא להרתיע מפני התבטאויות הפוגעות או עשויות לפגוע, בכבודו של האדם, כאשר למעשה, מבקש החוק למנוע, ניצול לרעה של חופש הביטוי.

    חופש הביטוי כולל בתוכו את החופש ליצור, להפגין ולחוות דעה, כפי שראוי שיהיה במדינה מתוקנת, אולם, לעיתים קרובות, נעשה שימוש ציני בחופש הביטוי הנכנס בגדר העוולה המוגדרת בחוק ובכך עוסק החוק.

    תמונת המצב כיום, באשר לתביעות הוצאת דיבה, איננו מזהיר. קיומה של עילה זו דורש את הוכחת הפרסום ולעיתים, מתקשה הנפגע להוכיח את פרסום הדבר. כמו כן, גם כאשר פוסקים בתי המשפט לטובת התובע, סכום הפיצוי איננו גבוה, אלא סמלי בלבד.

    למותר לציין, כי לעיתים, מצליח הנתבע להוכיח את טענות ההגנה שבחוק ומכאן, כמובן שהתביעה נדחית.

    מדוע בתי המשפט נזהרים מקבלת תביעות לשון הרע?

    ככל הנראה, ישנו חשש גדול מאוד להגביל את חופש הביטוי, היות שלהגבלה זו משמעות ענפה ביותר. חופש העיתונות הוא זה ששומר על הדמוקרטיה במלוא תפארתה ולכן, בתי המשפט אינם ממהרים לקבוע כי התבטאויות מסוג מסוים, מהוות עוולה לפי החוק.

    הדבר נכון פי כמה, כאשר התובע לא הראה את קיומו של נזק משמעותי ואף על פי שהחוק, הסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, השימוש בו אינו רב.

    תביעה על לשון הרע – פיצויים

    קיומה של עילת תביעה, דורשת התבטאות פומבית פוגעת, או כזו בעלת פוטנציאל פגיעה. כמו כן, במידה והנתבע טוען לאחת מטענות ההגנה הקבועות בחוק, יש להפריך טענה זו, בכדי לזכות בתביעה.

    נקודת האור עבור התובעים בתחום זה היא כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק. מתי בתי המשפט יפסקו פיצוי שכזה? מהם השיקולים המנחים את השופט, בבואו לקבוע את סכום הפיצוי:

    1. מהות האמירה: הגשת תביעה על עניין פעוט, לא תזכה לסימפטיה מצדו של בית המשפט, היות שצריך להתקיים מקרה בו העוולה שפגעה או עלולה הייתה לפגוע, עמוקות בנפשו של האדם.

    כאשר מהותה של האמירה היא גזענית או חמורה באופן זהה, בית המשפט רואה זאת בחומרה וגובה הפיצוי, יהיה בהתאם.

    2. נסיבות המקרה: התבטאות היא פוגענית בקונטקסט שבו היא נאמרה. כלומר, ייתכן מאוד ומבחינה אובייקטיבית, האמירה נשוא התביעה, פוגעת, אך בנסיבות הפרסום, לא פגעה ולא היה בה כדי לפגוע בתובע.

    בית המשפט יבחן מה היה היקף הפרסום ומה היה טיבו, כך שניתן יהיה להבין, האם התובע באמת נפגע, או עלול היה להיפגע, חמורות.

    3. הוכחת הנזק: היכן שהוכיח התובע כי נגרם לו נזק ולא עמדה לנתבע, כל טענת הגנה, תוטל אחריות בגין מעשיו, על הנתבע ובית המשפט יפסוק פיצוי, אשר לטעמו משקף את מידת הנזק.

    אם סבר בית המשפט, כי התובע אכן נפגע או כי באמרה, היה פוטנציאל לפגוע, יכול הוא להשתמש בסמכות שניתנה לו בסעיף 7 א' ולפסוק לתובע, פיצויים ללא הוכחת נזק.

    לשון הרע הוא מונח המתייחס להשפלתו של אדם ברבים, כאשר הנפגע רשאי להגיש תביעה, נגד המפרסם. אין הכוונה לשיחה אישית בארבע עיניים, אשר תוך כדי חילופי דברים, נפגע אדם מדברי חברו. החוק עניינו, בפרסום פומבי של התבטאות כלשהי, אשר פגעה או יכלה לפגוע בשמו הטוב ובכבודו של האדם. לכן במקרה ונפגעת מפרסום פוגעני או במקרה והוגשה כנגדך תביעה, מומלץ ואף הכרחי להתייעץ עם עורך דין לשון הרע מנוסה ובעל הצלחות מוכחות בתחום

    לקבלת מידע אודות פגיעה בפרטיות >>

     

    עורך דין בן קרפל: ״אני רואה בדיני לשון הרע תחום שדרכו המשפט מתפתח ועוקב אחר הטכנולוגיה. ייצוג תובעים ונתבעים בלשון הרע והגנת הפרטיות בעידן המודרני – עידן האינטרנט והרשתות החברתיות – מייצר אתגרים יום-יומיים; עבורי זו שליחות".

    עורך-הדין בן קרפל, הוא יו"ר ועדת לשון הרע במחוז חיפה וחבר ועדת לשון הרע הארצית בלשכת עורכי-הדין. וכמו כן ערך את המחקר האמפירי המקיף והמשמעותי ביותר ביחס לגידול בשיעורי הפיצוי הנפסקים בעת האחרונה בכלל הערכאות השיפוטיות.

    המשרד נמנה על-פי הדירוגים היוקרתיים – DUNS 100 ו – BDI כאחד המשרדים המובילים בישראל בתחום לשון הרע.

    ליצירת קשר חייג – 072-2221780

      פנייה לייעוץ אישי





      אין באמור לעיל ובאתר הוצאת דיבה משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי או תחליף לכך; כמו כן התוכן באתר הוצאת דיבה לא מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, ויש לקחת בחשבון שמידע משפטי מטבעו מתיישן. כל המסתמך על המידע באתר הוצאת דיבה עושה זאת באחריותו המלאה ועל דעת עצמו בלבד!

      פנייה לייעוץ אישי

        שם ושם משפחה *

        מספר טלפון *

        נושא הפנייה




        פרטי יצירת קשר:

        רחוב האשל 5.

        טלפון: 072-2221780


        לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני:
        072-2221780


        מידע חשוב נוסף