רע"א 2855/20 פלונית נ' פלונית

פיצויים ללא הוכחת נזק בגין פרסום לשון הרע

סעיף 7א לחוק לשון הרע מעמיד לרשותו של מי שנפגע מפרסום לשון הרע אפשרות לקבל פיצויים ללא הוכחת נזק (להרחבה בנושא קראו על – פיצוי ללא הוכחת נזק) אם הוכיח שנפגע מפרסום לשון הרע. סעיף 7א(ב) קובע כי תקרת הסכום היא 50,000 ₪; וסעיף 7א(ג) קובע כי במקרה שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, אזי הנפגע זכאי לכפל הסכום ועל כן לפיצוי עד גובה של 100,000 ₪. סעיף 7א(ה) קובע כי סכומים אלו יוצמדו למדד מתאריך 16/9/1998 (היום בו הוראה זו נחקקה), ועל כן כיום תקרת סכומי הפיצויים היא 79,042 ₪ ו-158,085 ₪, בהתאמה.

אולם, סעיף 7א(ד) קובע: "לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת". בעניין פלונית, הרכב השופטים בראשות השופט סולברג, נדרש לשאלה מהי משמעות המילים "אותה לשון הרע"? האם המשמעות היא שלא ניתן לפסוק פיצוי מעל פעם אחת בגין פרסום לשון הרע, אפילו פורסם מספר פעמים? למידע נוסף על סוגי הפיצויים קראו על – תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק.

פרשנות המילים "אותה לשון הרע": מתי ניתן לפסוק פיצויים יותר מפעם אחת?

השופט סולברג, בפסק הדין, קובע שפרשנות לשון החוק צריכה להתחשב בשני אינטרסים סותרים. מחד, יש להתחשב בזכות לשם טוב, בפרט לאור מאפייני האינטרנט המודרניים הכוללים, בין היתר, נגישות של רשתות חברתיות לציבור הרחב ואת היכולת של פרסום להתפשט במהירות ובתפוצה רחבה, המצדיקים פסיקת פיצויים יותר מפעם אחת; מאידך, יש להתחשב בחופש הביטוי ובסיכון לאפקט מצנן הנוצר כתוצאה מהאפשרות לפסוק פיצויים יותר מפעם אחת בגין אותה לשון הרע.

על כן, השופט סולברג קובע שכל אימת שבית משפט עתידי יידון בשאלה – ביחס לביטוי הקונקרטי העומד במרכזה – האם מדובר באותה לשון הרע המונעת פסיקת פיצוי נפרד, או שמא מדובר בלשון הרע נפרדת המאפשרת פיצוי שכזה, יש להגיע להכרעה באמצעות שלושה מבחני עזר שעל בית המשפט לשלבם זה בזה.

המבחן הראשון בוחן את תוכן הפרסומים, ובפרט את ההבדל ביניהם. כאשר תוכן הפרסומים זהה, אך לא דומה, תיבדק התוספת לפרסום החדש לעומת קודמו. אם בית המשפט ימצא כי התוספת בפרסום החדש היא משמעותית, כזו שמחריפה את הפגיעה בניזוק, הנטייה תהיה לראות את הפרסום החדש כפרסום נפרד. אולם, אם יתגלה כי הפרסום החדש איננו מוסיף דבר מהותי על הפרסום הקודם, הנטייה תהיה לראות את שני הפרסומים כנפרדים.

המבחן השני בוחן את הזמן שחלף בין הפרסומים. ככל שחלף זמן רב יותר בין פרסום לפרסום, הנטייה תהיה לראות כל פרסום כנפרד. לעומת זאת, ככל שהפרסומים סמוכים בזמן אחד לשני, כך תגדל הנטייה לראות בהם פרסום אחד – או "אותה לשון הרע".

המבחן השלישי בוחן את זהות הנמענים ביחס לכל פרסום. מבחן זה בוחן את ה'במה' שעליה כל פרסום נעשה. כך למשל, במקרה של רשתות חברתיות, בית המשפט יבחן באיזה עמוד או פורום נעשה כל פרסום, ומי קהל היעד שנחשף לכל עמוד/פורום. ככל שהשונות בין זהות הנמענים גדולה יותר בין הפרסומים, כך תגדל הנטייה לראות בהם כפרסומים נפרדים; ככל שהשונות קטנה יותר, אזי תגדל הנטייה לראות בהם פרסום אחד.

סיכום

כאשר בית המשפט נדרש לבחון האם ביטוי מסוים, אשר פורסם יותר מפעם אחת, מהווה לשון הרע נפרדת המצדיק מתן פיצויים ללא הוכחת נזק בנפרד לגבי כל פרסום; או שמא מהווה את אותה לשון הרע לגביו סעיף 7א(ד) לחוק לשון הרע אוסר מתן פיצויים ללא הוכחת נזק יותר מפעם אחת, בית המשפט יכריע תוך שהוא נעזר בשלושה מבחני עזר: מבחן תוכן הפרסומים; מבחן הזמן, ומבחן זהות הנמענים.

אולם, יש להדגיש ששלושת המבחנים הללו הם מבחני עזר בלבד, שמטרתם לעזור בגיבוש אמות מידה להכרעה בפתרון הקונקרטי, וקשה להסיק מתוכם על כל מקרה לגופו. לכן, מומלץ בחום לפנות לעורך דין שמתמחה בדיני לשון הרע ולהתייעץ אתו. עורך הדין ידע, בין היתר, להעריך האם במקרה כזה בית המשפט יקבע שמדובר ב"אותה לשון הרע" ועל כן הוא לא יפסוק פיצוי נפרד, או שמדובר בלשון הרע נפרדת המצדיקה פיצוי ייחודי לה. למידע נוסף קראו על תפקידו של – עורך דין הוצאת דיבה ולשון הרע.