לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני:
072-2221780

הגנת הפרטיות – מהי הזכות לפרטיות

הזכות לפרטיות היא אחת הזכויות הבסיסיות ביותר בכל מדינה דמוקרטית. חרף העובדה שהזכות לפרטיות זכתה למעמד עצמאי בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ברור שהיא נובעת מן הזכות העליונה לכבוד.
חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") בכלל לא עוסק בשאלה "פרטיות מהי?"; ולא קשה להבין מדוע, הרי הגדרת הפרטיות – כזכות – היא הגדרה מורכבת במיוחד, כזו שקשה להעלות על הכתב.
חלף זאת, סעיפים 1, 2 ו-6 לחוק הגנת הפרטיות, פותרים את הסוגייה המורכבת בדרך אלגנטית ופשוטה בהרבה. נסביר:
סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע את העיקרון הבסיסי ביותר; ההסכמה: "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". כלומר, פגיעה בפרטיות – בהסכמת בעל הזכות, וגם אם ההסכמה היא מכללא – איננה מעשה אסור.
סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, שוטח שורה של 11 סיטואציות שכל אחת מהן בנפרד מקיימת את הגדרת "פגיעה בפרטיות". שוב, החוק לא קובע מהי פרטיות, אך קובע מהי "פגיעה בפרטיות". אלו הן 11 הסיטואציות הקבועות בסעיף 2:
• בילוש והתחקות שעלולים להטריד, או כל "הטרדה אחרת";
• האזנה שאסורה לפי הדין;
• צילום אדם כאשר הוא נמצא ברשות היחיד, במקום בו הוא מצפה לפרטיות;
• פרסום תצלום של אדם, כאשר עצם הפרסום (ולא התצלום) עלול לבזות את האדם;
• העתקת תוכן כתוב שלא נועד להפצה (או כל שימוש בתוכן שכזה) בלי רשום או מהכותב או מהנמען (בכפוף לסייג "ערך היסטורי");
• שימוש בשמו של אדם, בתמונה שלו, בקול או בכינוי שלו "לשם ריווח";
• הפרה של חובת סודיות (מסוג חובות הסודיות שקבועות בדין) הקשורה בענייניו הפרטיים של אדם;
• הפרת חובת סודיות (שנקבעה בהסכם; גם אם משתמע) הקשורה בעניינים פרטיים כאמור;
• שימוש (ולאו דווקא פרסום) במידע פרטי של אדם אחר, בעבור מטרה שונה מן המטרה שלשמה המידע נמסר מלכתחילה;
• פרסום (לרבות מסירה) של עניין שהושג בנסיבות של פגיעה בפרטיות (למעט אם הפגיעה בפרטיות קשורה בהפרת חובת סודיות שנקבעה בהסכם);
• פרסום של עניין הנוגע ישירות לצנעת חייו של אדם, לרבות פרטים על העבר המיני או הרפואי, ולרבות מידע שקשור להתנהלותו של אדם ברשות היחיד.
וסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות משלים את התמונה וקובע: "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש".

נסכם בקצרה: 3 מרכיבים (בסיסיים ביותר) כדי שתתקיים פגיעה בפרטיות: (1) הפגיעה איננה בהסכמת הנפגע; (2) הפגיעה קולעת לאחת מן הסיטואציות שבסעיף 2; (3) והפגיעה איננה פגיעה שולית "שאין בה ממש".

ברור לגמרי: כדי לקרוא נכון ובצורה מפוקחת את כלל הסיטואציות הללו – וכדי להבין אם התרחשה פגיעה בפרטיות – יש צורך להבין ולהכיר לעומק מספר רב של עקרונות. אך אם נידרש להצביע על החשובים ביותר (לעמדתנו), מעבר להסכמה, העיקרון החשוב ביותר הוא ציפייה; וכמובן, הפרת הציפייה.

על קצה המזלג. אם נביט בסיטואציות המפורטות לעיל, נמצא מכנה משותף אחד בולט במיוחד: בכל הסיטואציות הללו, סביר ביותר להניח שישנו אדם שמצפה לפרטיות בצדק גמור; מצפה להתנהג בצורה חופשית, ולא מסוגל להאמין שהתנהגותו החופשית תפגע בו בעתיד.

כך, כאשר אדם מנהל שיחה עם חברו, הוא צריך לצפות שייתכן שהמידע יעבור הלאה בנסיבות מסוימות. אך אותו אדם לא מעלה על דעתו שישנו אדם שלישי – שאינו מוכר לו ולחברו – אשר מאזין לדברים בלי שום סיבה נראית לעין. באותה דרך, כאשר אדם נמצא בביתו הפרטי, הוא לא נדרש להעלות על דעתו שהוא מצולם; אחרת, מעולם לא היה מתנהג בחופשיות (באמת) בביתו. וכך גם אדם שניגש לספר על תחלואיו לרופא או לעו"ד, מצפה לפרטיות מוחלטת על המידע.

ניתן עוד להמשיך ולהדגים על כל סיטואציה וסיטואציה; אך נשלים את ההדגמה בדוגמה על דרך ההיפוך. ניקח לדוגמה אדם שבחר (בימים נורמליים) לרכוש כרטיס למשחק כדורגל באצטדיון בו 30,000 מקומות (ולא פחות מצלמות). הרי ברור לגמרי שאותו אדם לוקח בחשבון את האפשרות שמא הוא יצולם במהלך משחק הכדורגל; ומתנהג בהתאם.

התכלית שבהגנה על הפרטיות; והתכליות שמנגד:
בכירים משופטי ישראל, כתבו על הזכות לפרטיות רבות. כבוד שופט בית-המשפט העליון אהרון ברק, תיאר את הזכות לפרטיות כך:
"[…] זכות הפרטיות מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין ה'אני' לבין החברה. היא משרטטת מתחם אשר בו מניחים את הפרט לנפשו, לפיתוח ה'אני' שלו, בלו מעורבות של הזולת" [בג"ץ 248/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456 (1994).
ויחד עמו, שופטי בית-המשפט העליון – כל אחד בדרכו – נגעו בעצבים החשופים של הזכות לפרטיות. למשל, כב' השופטת עדנה ארבל, ראתה את הזכות לפרטיות כמרכיב החשוב ביותר ביסוד החירות: "הזכות לפרטיות מצויה בליבתו של מושג החירות, ניתן אף לומר כי היא תמציתו […]" [עע"מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ' רשות החברות (לא פורסם, 2009)]; ואילו כב' השופט אליקים רובינשטיין, ראה לחדד את הקשר בין "שלוות נפשו של אדם" לבין פרטיותו [רע"פ 10462/03 הראר נ' מ"י].

אם כן, במשפט הישראלי פרטיותו של אדם היא כבודו; חירותו ושלוות-נפשו; אין ספק – בין כך ובין אחרת – שמדובר בזכות רמת דרג.
וחוק הגנת הפרטיות – במובנו האזרחי – נועד להעניק לציבור כלי כדי לשמור על הזכות לפרטיות מפני פגיעה. אך באותה נשימה, חשוב לזכור כי הזכות לפרטיות – כמו כל זכות – איננה זכות מוחלטת; חשוב להבין כי חוק הגנת הפרטיות נועד גם כדי לאזן בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לחופש ביטוי, חופש העיתונות, חופש ההפגנה, וחירויות נוספות אחרות.

כדי לעגן את האיזון הרצוי, המחוקק קבע שורה של סיטואציות במסגרת הפגיעה בפרטיות מוגנת מפני תביעה; כלומר סיטואציות בהן הפגיעה בפרטיות – מלכתחילה – תהא מוגנת מפני תביעה. חשוב לציין שאין מדובר בדיון ממצה, אך ההגנות העיקריות בהן בחרנו לעסוק קבועות בסעיף 18; ובאותו הסעיף ניתן לאתר 3 סוגים של "הגנות" (או סייגים): (א) פרסומים מותרים, בנסיבות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, לעניין זה ראו מאמר על סייגים לאחריות לפי סעיף 13; (ב) פגיעה בפרטיות בתום-לב, שנעשתה בעבור אינטרס – גם אם פרטי – ראוי להגנה; (ג) פגיעה שהעניין הציבורי מצדיק אותה, ואם הפגיעה היא על דרך של פרסום – הפרסום איננו כזב.

כיצד מגן החוק על פרטיותנו באינטרנט וברשתות החברתיות?
חוק הגנת הפרטיות קיבל משנה תוקף בעידן האינטרנט, הטלפונים החכמים והרשתות החברתיות בו אנו חיים; גם ברובד הפלילי, ובעיקר – כמובן – ברובד האזרחי.
כיום, כמעט כל סיטואציה שיש בה פגיעה של ממש בפרטיות (כזו שמגלמת בתוכה הפרה בוטה של ציפייה לפרטיות), ניתנת לטיפול בעזרת חוק הגנת הפרטיות.

קם לו אדם והתיימר לתאר לאחרים מה מתרחש בתוך ביתך הפרטי? פורסמו על אודותיך פרטים מביכים שקשורים בעברך הרפואי או המיני (או בכלל)? הותקנו מצלמות בביתך ללא ידיעתך? עוקבים אחריך? מטרידים אותך בשיחות או הודעות בלתי-פוסקות? הופצו סרטונים מיניים ברשת? פורסמה תמונה שלך בנסיבות משפילות? פרצו לך לנייד? פרצו לך לפייסבוק? חיטטו לך בטלפון הנייד? חיטטו בווטס-אפ שלך? נפתחו חשבונות פייסבוק/טוויטר/אינסטגרם על שמך? העתיקו את ההודעות הפרטיות שלך? שלחו אלייך לגן הילדים ילד עם מכשיר הקלטה בתיק? הועבר מידע רפואי על שמך ללא הסכמתך? חוק הגנת הפרטיות מטפל במרבית המקרים הללו, ועוד. הפרשנות שבתי-המשפט מעניקים לחוק הגנת הפרטיות – בעידן המודרני – היא פרשנות נדיבה; כזו שמייחסת לפרטיותו של כל אדם חשיבות עליונה.

על כן, אם מלווה אותך תחושה שחלק מזכותך לפרטיות נפגע, ככל הנראה יש מה לעשות (!) אך חשוב ביותר לא להתמודד עם פגיעה בפרטיות לבדך; מדובר בנושא סבוך ופתלתל, וכל פעולה – ללא יעוץ מקצועי – עלולה להסב יותר נזק מתועלת.

על כך, מומלץ לפנות לעורך-דין שעוסק – דרך קבע – בתחום הגנת הפרטיות; רק כך ניתן לבדוק האם נתונה לך עילה לתביעה נזיקית? האם כדאי לגשת למשטרה ולהגיש תלונה? מה ניתן לעשות על מנת למזער את הנזק?
העידן המודרני מציב בפני עורכי-הדין אתגרים משמעותיים ביותר. אך מה שנראה בלתי-אפשרי וחסר סיכוי לעורכי-הדין שלא מתמצאים בעולם החדש, נראה אפשרי ובר-השגה עבור מי שהקדיש את שנותיו האחריות כדי לחקור ולהבין כיצד העידן המודרני משפיע על זכויות, וכיצד אדם יכול לעמוד ולשמור על זכויותיו גם בעידן זה.

 

עורך דין בן קרפל: ״אני רואה בדיני לשון הרע תחום שדרכו המשפט מתפתח ועוקב אחר הטכנולוגיה. ייצוג תובעים ונתבעים בלשון הרע והגנת הפרטיות בעידן המודרני – עידן האינטרנט והרשתות החברתיות – מייצר אתגרים יום-יומיים; עבורי זו שליחות".

עורך-הדין בן קרפל, הוא יו"ר ועדת לשון הרע במחוז חיפה וחבר ועדת לשון הרע הארצית בלשכת עורכי-הדין. וכמו כן ערך את המחקר האמפירי המקיף והמשמעותי ביותר ביחס לגידול בשיעורי הפיצוי הנפסקים בעת האחרונה בכלל הערכאות השיפוטיות.

המשרד נמנה על-פי הדירוגים היוקרתיים – DUNS 100 ו – BDI כאחד המשרדים המובילים בישראל בתחום לשון הרע.

ליצירת קשר חייג – 072-2221780

    פנייה לייעוץ אישי






    אין באמור לעיל ובאתר הוצאת דיבה משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי או תחליף לכך; כמו כן התוכן באתר הוצאת דיבה לא מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, ויש לקחת בחשבון שמידע משפטי מטבעו מתיישן. כל המסתמך על המידע באתר הוצאת דיבה עושה זאת באחריותו המלאה ועל דעת עצמו בלבד!

    פנייה לייעוץ אישי

      שם ושם משפחה *

      מספר טלפון *

      נושא הפנייה




      פרטי יצירת קשר:

      רחוב האשל 5.

      טלפון: 072-2221780


      לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני:
      072-2221780


      מידע חשוב נוסף