מתי ניתן לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק

הוצאת לשון הרע – אין חמורה ממנה

במובנים רבים, לשון הרע היא אחת מן העוולות החמורות ביותר, הן בשל מהות הפגיעה שהיא גורמת, הן בשל ממדי הפגיעה והן בשל הקושי להוכיח את הפגיעה.

לשון הרע פוגעת בשמנו הטוב, וברור לכל כי משנפגע שמו הטוב של האדם, בנייתו מחדש שוות ערך לבנייתה של רומא. מהות הפגיעה היא אפוא, משמעותית ביותר ואת נזקיה, חשים הנפגעים לאורך שנים. ובהרבה המקרים כפי שנפרט בהמשך ניתן להגיש תביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק

בעבר, פרסום לשון הרע היה נעשה באמצעי התקשורת כמו רדיו או עיתון, כאשר החשיפה לאמירה הפוגענית הייתה גדולה, אך לא ניתן להשוות את ממדי החשיפה בימים עברו, לממדי החשיפה כיום.

בעידן האינטרנט, מספיקה אמירה אחת קטנה באתר אחד וזו יכולה לגרום לנזק בלתי נתפס בהיקפו, כך למשל במקרה של פרסום לשון הרע בפייסבוק. אולם, הוכחת הנזק היא כבר עניין אחר. 

מצב דברים זה הופך את הנפגעים לקורבנות של ממש, אשר אינם יכולים להוכיח את היקף הפגיעה שספגו אך את ממדי הפגיעה הם חשים היטב, בשמם הטוב, בהצלחה העסקית שלהם ובמוניטין המקצועי. להרחבה בנושא קראו על – הוצאת דיבה.

אין ספק כי האינטרנט הפך את התופעה למסוכנת יותר ועל כן, רבים סבורים כי על המחוקק להתאים את החוק לימינו. החוק נחקק לפני שנים רבות, אך הבעייתיות שבהוכחת הנזק, הייתה ברורה למחוקק, גם לפני עידן האינטרנט. להרחבה בנושא קראו – הוצאת לשון הרע.

מסיבה זו, מאפשר החוק לבתי המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, משסבר בית המשפט כי נתקיימו מרכיבי העוולה.

פיצוי ללא הוכחת נזק – כוונת הפוגע

סעיף 7 א' לחוק, מסמיך את בתי המשפט לפסוק לתובעים, פיצוי כספי על סך של עד 70,000 ₪, ללא הוכחת נזק.

האם כוונת המפרסם רלוונטית לעניין הפיצוי?

מטבע הדברים, לשון הרע פוגעת הרבה יותר כאשר למפרסם הייתה כוונה אמיתית לפגוע. כמו כן, הפגיעה המכוונת הופכת את העוולה לחמורה עוד יותר. על כן, קובע החוק בסעיף 7 א' (ג) כי היכן שהוכח כי הדברים פורסמו בכוונה כדי לפגוע, יכול בית המשפט לפסוק לתובע, פיצוי כספי של עד 140,000 ₪.

יודגש כי לשם קבלת פיצוי כפול, חייב התובע להוכיח כי הייתה כוונה לפגוע. עם זאת, הפטור מהוכחת הנזק עצמו, עדיין חי וקיים. חשוב לדעת כי החוק מכיל גם הגנות למפרסמים, אשר נועדו למנוע תביעות לשון הרע נגד אנשים אשר פרסמו דבר מה, בתום לב, ללא כוונה לפגוע ומתוך אמונה שלמה כי הפרסום היה אמת.

האם ומתי להגיש תביעה ולדרוש פיצוי ללא הוכחת נזק?

התבטאות פוגעת שאינה פורסמה ברבים, איננה נחשבת ללשון הרע, היות והמרכיב המהותי של העוולה הוא אלמנט הפרסום. זוהי הסיבה מדוע כאשר לשון הרע מתפרסמת באינטרנט אז היא פוגעת יותר מכל, היות שהיקף החשיפה הוא עצום ובלתי נשלט. למידע נוסף קראו – לשון הרע באינטרנט.

השאלה האם להגיש תביעת דיבה ללא הוכחת נזק או אם לאו, דורשת כמובן קבלת ייעוץ משפטי של עורך דין לשון הרע מנוסה, אך ישנם שלושה מרכיבים אשר צריכים להתקיים, בכדי שתתגבש עילת תביעה:

1. סיוגה של האמירה: אופן הצגת הדברים של המפרסם, היא משמעותית מאוד בשאלה האם מתקיים עילת התביעה. בית המשפט בוחן את הנסיבות באופן סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, כפי שנהוג לחשוב. יש לתת את הדעת לכך כי סעיף 13 לחוק, מונה פרסומים מותרים, אשר כמובן אינם מהווים הוצאת דיבה.

2. גרימת נזק: החוק מאפשר לתובע לקבל פיצויים ללא הוכחת נזק, אך אם לא נגרם לתובע נזק, אין טעם בהגשת תביעה. חשוב להבהיר כי לשון הרע אינה מוכרחה לפגוע בפועל, אלא די בכך שהיא הייתה עלולה לפגוע.

3. העדר הגנות: במידה וחלות על המפרסם ההגנות המופיעות בסעיפים 14 ו -15 לחוק, הרי שאין טעם בהגשת תביעה משום שזו תידחה.

לשון הרע היא עוולה חמורה הן בשל מהות הפגיעה שהיא עלולה לגרום, הן בשל ממדי הפגיעה והן בשל הקושי להוכיח את הפגיעה. לשם כך, קבע המחוקק את האפשרות לקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק. לשם הגשת תביעה, יש לפנות לייעוץ משפטי אצל עורך דין, אשר במסגרתו ייבחנו הקריטריונים הנדרשים לגיבושה של עילת תביעה.