מה מטרתו של חוק איסור לשון הרע?
חוק איסור לשון הרע נועד לאזן בין שתי זכויות שוות-מעמד נורמטיבי; מן הצד האחד חופש הביטוי, ומן הצד השני הזכות לשם טוב. באופן טבעי, במקרים רבים הזכות להתבטא בחופשיות מתנגשת עם זכותו של אדם ששמו הטוב יהא מוגן מפני ביזוי בפומבי. ובהתאם לעובדה ששתי הזכויות שוות-מעמד נורמטיבי, ההלכה הפסוקה קובעת כי האיזון הנכון צריך לאפשר לשתי הזכויות לחיות זו לצד זו. השאלה בה דן מאמר זה היא – מה הדין החל במקרה של הוצאת לשון הרע על אנשי ציבור?
איך מתייחס החוק לאנשי ציבור?
מעמדם של אנשי ציבור בהליכים לפי חוק איסור לשון הרע, נוגע ב"עצבים החשופים" של חוק איסור לשון הרע; בסוגיות הרגישות ביותר. שכן, לפי ההלכה הפסוקה של בתי המשפט, חופש הביטוי הפוליטי (לרבות ביחס לסוגיות פוליטיות), מצוי בליבת הזכות לחופש ביטוי – מוגדר כ"נשמת אפה של הדמוקרטיה" – ובתוך-כך ראוי להגנה מיוחדת. אך מן הצד השני, שמו הטוב של איש ציבור הוא חזות-הכול בעבורו; הוא נכסו היקר ביותר.
כדי להבין את מעמדם של אנשי ציבור במסגרת תביעות לשון הרע – וכדי להבין כיצד זהותו של תובע כאיש ציבור משפיעה על ההליך – יש להתחילה בדרך בה בתי-המשפט מגדירים אנשי ציבור ודמויות ציבוריות. רק לאחר מכן, ניתן לעסוק ב"כוחות" השונים החלים במסגרת תביעות בהן עולה סוגייה זו בקשר עם אנשי ציבור. להרחבה בנושא קראו על – מה קובע חוק איסור לשון הרע.
הוגשה כנגדכם תביעה? נדרשת הגנה מקצועית וחדה! הכפישו אתכם? את העסק שלכם? אתם בעיצומו של משבר, מומלץ לפנות בהקדם האפשרי לעורך דין לשון הרע
הגדרת בעל-דין כדמות ציבורית
בפסק הדין המפורסם בעניין חסון [ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607 2002] בית-המשפט העליון הבהיר כי הגדרת "אנשי ציבור" (כמו גם הגדרת "עניינים ציבוריים") אינה חפה מקשיים. ובכל זאת, בכל הנוגע הוצאת דיבה על אנשי ציבור, נקבע: יראו באדם דמות ציבורית (איש ציבור) ככל שפועלו נוגע בענייני הציבור באופן משמעותי יותר; ככל שהשפעתו על ענייני הציבור רבה יותר; ככל שהופעתו בציבור רבה יותר ונגישותו לאמצעי-התקשורת פשוטה וזמינה יותר. ובנוסף, נקבע כי ניתן לראות באדם "דמות ציבורית" ביחס לעניין ספציפי; ונקבע גם כי ישנן משרות שעצם הכהונה בהן, לכשעצמה תגדיר אדם כאיש ציבור.
עוד נקבע בעניין חסון, ביחס לסיווג עניין כ"עניין ציבורי" כי עניין שהפצתו והחדרתו למודעות הציבורית מגשימות מטרה ציבורית או מקדמות תועלת ציבורי, ייחשב כ"עניין ציבורי".
ביחס ללשון הרע על אנשי ציבור "שני כוחות מושכים לכיוונים נוגדים"
בפסק-הדין בעניין בן-גביר [רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (פורסם בנבו, 12.11.2006)] נקבע כי ביחס להוצאת לשון הרע על אנשי ציבור "שני כוחות מושכים לכיוונים נוגדים". בפשטות, ה"כוח" הראשון הוא כוחה של ההנחה לפיה עצם הבחירה למלא תפקיד ציבורי, חושפת מדעת את איש הציבור לביקורת, ובכלל זה לביקורת שאינה נעימה ועלולה לפגוע בשמו הטוב. ה"כוח" השני, הוא הצורך להגן על שמו הטוב של איש הציבור ביתר-שאת, כל אימת שאיש הציבור נתון תחת מתקפה של הוצאת דיבה שקשורה בענייניו הפרטיים (במובחן מעניינים ציבוריים). להרחבה בנושא קרא על – הוצאת דיבה.
אם נפשט את הדברים עוד יותר, ניתן להרכיב משוואה כזו: כשמדובר בלשון הרע על איש ציבור שקשורה ישירות לתפקידו הציבורי, יש להעניק לחופש הביטוי הגנה יתרה ומיוחדת; אך כאשר מדובר בלשון הרע על איש ציבור שלא קשורה בענייני הציבור (אלא בענייניו הפרטיים; למשל ענייני משפחה) יש להגן על שמו הטוב של איש הציבור ביתר-שאת. מכאן, ניתן להתכנס סביב ההבנה ששמו הטוב של איש הציבור – בנוגע לענייני הציבור – אינו "נכס פרטי" במובהק.
מעבר לכל אלו, בפסק-הדין בעניין הרציקוביץ' (המנחה בעניין ניתוח פרסומים אודות אנשי ציבור) כבוד הנשיא (כתוארו אז) ברק קבע כי האיזון החוקתי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב משתרע על כל שלי בחינת הביטוי לפי חוק איסור לשון הרע; החל מבחינת האחריות ועל לבחינת גובה הפיצוי הראוי. כלומר, יש מקום להחיל את האיזון החוקתי – וליתן משקל למעמדו של איש ציבור – עוד בשלב הבחינה המקדמי ביותר; במסגרת השאלה "האם מבחינה אובייקטיבית ביטוי קולע להגדרת לשון הרע?". גם כבוד שופט בית-המשפט העליון פולגמן, צידד בעמדה זו במסגרת פסק הדין המפורסם בעניין אלי עזור.
מדוע הגשת תביעה על הוצאת לשון הרע של איש ציבור היא סוגיה סבוכה?
אם כן, כפי שנאמר, הדין אמנם נתפס כברור הרי המשוואה פשוטה: כשמדובר בלשון הרע על איש ציבור בקשר ישיר לתפקידו, יש להעניק לחופש הביטוי הגנה מיוחדת; אך כאשר מדובר בלשון הרע על איש ציבור שקשורה בענייניו הפרטיים, יש להגן על שמו הטוב גם במחיר של פגיעה בחופש הביטוי.
אך המשוואה לא כל-כך פשוטה; וכל מקרה שמעורבת בו סוגייה של הוצאת דיבה על אנשי ציבור, קמים אתגרים משפטיים חדשים ושאלות משפטיות חדשות. וכפי שהוסבר, הסוגייה של סיווג עניין כעניין ציבורי (או פרטי) היא סוגיה שאינה חפה מקשיים; וכך גם ביחס לסיווג מעמדה של דמות פלונית כדמות ציבורי או כאדם פרטי. לכן, בכל הנוגע ללשון הרע על אנשי ציבור, כל מקרה ייבחן לגופו, בהתאם לנורמות המחייבות שנקבעו בפסיקת בית-המשפט העליון.
לאחרונה, מסעירה את השיח המשפטי סוגיית מעורבותם של אנשי ציבור בתביעות לשון הרע שמסווגות כ"תביעת השתקה"; ולא לחינם. הרי כל מי שגולש ברשתות החברתיות מבחין בכך שאנשי ציבור סובלים משיימינג קיצוני באופן תדיר. וכפועל יוצא, אנשי ציבור מוצאים עצמם מתייעצים עם עורך דין להוצאת דיבה בנוגע לאפשרות להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה. רבים מאנשי הציבור "מסתנוורים" מן האפשרות להגיש תביעת לשון הרע לפיצוי ללא הוכחת נזק; כאילו מדובר בתביעה שהניצחון בה מובטח מראש. אך לא אלו הם פני הדברים. להרחבה בנושא קראו על – תביעת לשון הרע מה הסיכויים שלה.
יש דרך להגיש תביעת לשון הרע בשם איש ציבור; ובפירוש, לא כל פרסום לשון הרע שעלול לפגוע באדם פרטי, ראוי לשמש יסוד לתביעת לשון הרע מצד איש ציבור. כאשר איש ציבור מגיש תביעת לשון הרע בצורה מרושלת ומבלי בחינה מדוקדקת קודם לכן, התביעה עלולה להידחות (בסופו של דבר) מחמת סיווגה כתביעת השתקה; והנזק שעלול להיגרם לאיש הציבור כתוצאה מזה עלול להיות משמעותי.
אולי יעניין אתכם לקרוא גם על – הגנות מפני תביעות תביעת דיבה.
עוה”ד בן קרפל מכהן כיו”ר ועדת לשון הרע במחוז חיפה, וחבר הועדה הארצית בלשכת עורכי-הדין. והמשרד מדורג בקבוצת העילית לפי Duns’100, ומהמובילים בתחום לפי BDI code.
עוה”ד בן קרפל ואדם קרפל: ״ייצוג בדיני לשון הרע, הגנת הפרטיות וניהול משברים בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, מייצר אתגרים אדירים. מעבר לזה, שליחות אמיתית בעבורנו – בוודאי בימנו – לנהל את ענייני לקוחותינו במקצועיות, בשקיפות, בדגש על ניהול אסטרטגיה מדוקדקת ותוך חתירה בלתי-מתפשרת למטרות לקוחותינו”.
